הרקע
באחד מימי אמצע השבוע של תחילת ספטמבר, אשתי מודיעה לי שחברה שלה מקפיצה לנו כרטיסים לקונצרט ב- Hollywood Bowl, כיוון שהיא לא יכולה להגיע בעצמה. נשאלתי אם זה בסדר לצאת ביום חמישי בערב לשם. העברתי OK. על השאלה "איזה קונצרט זה בעצם" לא קיבלתי תשובה. לא באמת חשוב.
באחד מימי אמצע השבוע של תחילת ספטמבר, אשתי מודיעה לי שחברה שלה מקפיצה לנו כרטיסים לקונצרט ב- Hollywood Bowl, כיוון שהיא לא יכולה להגיע בעצמה. נשאלתי אם זה בסדר לצאת ביום חמישי בערב לשם. העברתי OK. על השאלה "איזה קונצרט זה בעצם" לא קיבלתי תשובה. לא באמת חשוב.
על המקום שמענו כבר מזמן. אמירות כמו "אתם חייבים לעצמכם ביקור במקום לאיזה קונצרט. זה מיוחד וחוויה בפני עצמה" שמענו לא פעם. אז ברור שאמרנו כן, נכון?
ההתארגנות
אשתי הכינה שקית שלמה מלאה בנשנושים. ככה מקובל שם, כך הבנו. החוויה המקובלת היא של מין פיקניק ענק, שבסיומו נהנים מהופעה. אבל בהחלט לא רק הופעה. הנשנשת שלנו היתה צנועה. אנשים הביאו ארוחות ממש, בקבוקי יין וכד'. אבל בכ"ז, הרגשתי קצת לא נוח עם שקית שכזו ביד. משונה קצת להסתובב ככה.
אשתי הכינה שקית שלמה מלאה בנשנושים. ככה מקובל שם, כך הבנו. החוויה המקובלת היא של מין פיקניק ענק, שבסיומו נהנים מהופעה. אבל בהחלט לא רק הופעה. הנשנשת שלנו היתה צנועה. אנשים הביאו ארוחות ממש, בקבוקי יין וכד'. אבל בכ"ז, הרגשתי קצת לא נוח עם שקית שכזו ביד. משונה קצת להסתובב ככה.
יצאנו בזמן (כך חשבנו), אבל בגלל הפקקים לקח זמן להגיע לנקודת האיסוף. כלומר למגרש חניה ציבורי שממנו יוצאות הסעות מאורגנות למתחם. די נוח, סה"כ, אם כי משונה קצת. זו בעצם הפעם הראשונה שנסעתי באוטובוס פה בקליפורניה. וכל הנוסעים מכוונים לקונצרט הזה, עם כריות ישיבה, ותיקים עמוסים באוכל. היה משעשע גם להקשיב לשיחות. כי הסתבר שאנחנו (כמו אחת הנוסעות איתנו שעליה דיברו החברים שם) היננו Hollywood Bowl Virgins – חווים את זה בפעם הראשונה. בהחלט הגביר את ההתרגשות.
הכניסה וההמתנה
נכנסים, קונים תוכניה (כדי שאפשר יהיה לעיין במשהו וללמוד עוד על מה שיש שם ועל יתר ההופעות. אז למדתי שהקונצרט הוא קונצרט ג'אז. טוב, למה לא.
עולים בגרם מדרגות נעות ראשון. ואז שני. ועדיין לא רואים באמת את המקום. ואז הכנסים. וואו, המקום עצום. מרשים ממש! אז ברור שצילמתי:
נכנסים, קונים תוכניה (כדי שאפשר יהיה לעיין במשהו וללמוד עוד על מה שיש שם ועל יתר ההופעות. אז למדתי שהקונצרט הוא קונצרט ג'אז. טוב, למה לא.
עולים בגרם מדרגות נעות ראשון. ואז שני. ועדיין לא רואים באמת את המקום. ואז הכנסים. וואו, המקום עצום. מרשים ממש! אז ברור שצילמתי:
מתמקמים, מנשנשים, ממתינים, ובהזדמנות – שוב כמה צילומים, קצת אחרים:
הקונצרט
הערב יורד ברכות, ואורות הבמה הופכים בולטים יותר. הכרוז מכריז את הכרזותיו, והבמה מתמלאת. ואז אני מבחין בשני דברים: האחד – שהקונצרט אינו ג'אז אלא של מוסיקה קלאסית. נהדר! משום מה התבלבלתי בתאריך כשעיינתי בתוכניה. ממש לא מאכזב, אם כי גורם לי להרגיש קצת מטופש. הדבר שני – האמריקאים, כפי שסיפרתי רק ברשומה הקודמת, ממושמעים (עד כדי מרובעים). ולמרות שהמקום ממש לא קרוב להיות מלא, אף אחד לא טורח לשפר עמדות. גם לא אלה שבשורות הרחוקות ממש. ויש כאלה ממש רחוקות. אבל אנחנו ישראלים, וספסלי העץ אמנם יפים, אבל לא מאוד נוחים (לא הבאנו כרית), אז קרוב אלינו יש מתחם שלם של כסאות פלסטיק. די ריק. דילוג מהיר מביא אותנו מול מרכז הבמה על מושבים נוחים בהרבה. שורה לעצמנו. משונה..
הערב יורד ברכות, ואורות הבמה הופכים בולטים יותר. הכרוז מכריז את הכרזותיו, והבמה מתמלאת. ואז אני מבחין בשני דברים: האחד – שהקונצרט אינו ג'אז אלא של מוסיקה קלאסית. נהדר! משום מה התבלבלתי בתאריך כשעיינתי בתוכניה. ממש לא מאכזב, אם כי גורם לי להרגיש קצת מטופש. הדבר שני – האמריקאים, כפי שסיפרתי רק ברשומה הקודמת, ממושמעים (עד כדי מרובעים). ולמרות שהמקום ממש לא קרוב להיות מלא, אף אחד לא טורח לשפר עמדות. גם לא אלה שבשורות הרחוקות ממש. ויש כאלה ממש רחוקות. אבל אנחנו ישראלים, וספסלי העץ אמנם יפים, אבל לא מאוד נוחים (לא הבאנו כרית), אז קרוב אלינו יש מתחם שלם של כסאות פלסטיק. די ריק. דילוג מהיר מביא אותנו מול מרכז הבמה על מושבים נוחים בהרבה. שורה לעצמנו. משונה..
קטעי הנגינה מתחילים, ואני מבין משהו מעניין שלא שמתי לב לגבי עצמי בנוגע לקונצרטים כאלה – מכיוון שאני לא מכיר את הקטעים, אני נהנה באופן אחר. זה כמו מדיטציה – יש קטעים שאני נסחף בריכוז אחר המוסיקה, יש כאלה שאני מפליג במחשבות משונות (על פרסומת לסרט בנוגע לפיראטים שבסומליה, ומה הייתי עושה אם הייתי בעצמי קפטן על ספינה. או על הייצור של כלי הנגינה שראיתי בערוץ המדע. או על מה שאכתוב כאן על החוויה), מחשבות שבגינן אני מאבד לחלוטין ריכוז במוסיקאה. ויש קטעים שאני מאבד לגמרי את התודעה. ממש דומה למדיטציה, שבה התודעה נעלמת למשהו ללא מחשבה, ללא האזנה אבל ברור שגם לא שינה. נחמד.
וכן, פה ושם אני גם מצלם:
הפסקה
הפסקה של רבע שעה. אנשים קמים, הולכים לשרותים, אוכלים עוד ומחלצים עצמות. ואני מנצל את ההזדמנות לרוץ למעלה ולמטה, ולצלם עוד את המקום:
הפסקה של רבע שעה. אנשים קמים, הולכים לשרותים, אוכלים עוד ומחלצים עצמות. ואני מנצל את ההזדמנות לרוץ למעלה ולמטה, ולצלם עוד את המקום:
החזרה
הקונצרט הסתיים וכולם מתנקזים לכיוון מגרשי החניה ולאוטובוסים. הסדרנים מפזרים את הגוש הענק ממגרש החניה. לאט, בטח ייקח לאחרונים לצאת משם לפחות שעה (ככה גילו לנו). לא, אין צפצופים וכעס, אם תהיתם.
הקונצרט הסתיים וכולם מתנקזים לכיוון מגרשי החניה ולאוטובוסים. הסדרנים מפזרים את הגוש הענק ממגרש החניה. לאט, בטח ייקח לאחרונים לצאת משם לפחות שעה (ככה גילו לנו). לא, אין צפצופים וכעס, אם תהיתם.
ועניין האוטובוסים מתברר כמוצלח אפילו יותר – האוטובוסים מתמלאים במהירות ויוצאים למגרש החניה. אין המתנה ואין תור. יעיל ומוצלח.
ולסיכום
היה כיף! וברור שכדאי לחזור שוב על החוויה. אנחנו פחות מדי יוצאים לבילויים פה, ויש למקום מה להציע.
היה כיף! וברור שכדאי לחזור שוב על החוויה. אנחנו פחות מדי יוצאים לבילויים פה, ויש למקום מה להציע.
שבוע טוב, חברים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)