בשנתיים האחרונות ביליתי לא מעט שעות באוטו עם קן, כשנסענו יחד לעבודה. היה כיף לשוחח על עניינים שונים, ובאופן טבעי דיברנו לא מעט על צילום. כלומר, אני חפרתי לו שכדאי לו לקנות לעצמו מצלמה טובה. לקן יש מאסטר באומנות, כך שהיה נראה לי טבעי שיתחבר לכיף האומנותי הזה.
שנתיים (בערך) של נסיונות שכנוע, כולל כמה יציאות משותפות לצילום (השאלתי לו מצלמה מיותרת שיש לי), והצליח לי סופסוף – הוא רכש מצלמה נהדרת, סוניה משלו, מדגם בכיר בקצת מזו שלי. אז התבקש לצאת יחד לצילומי שטח, וכך עשינו. הוא היה אחראי על החברותא, וצירף אלינו את אבישג אשתו, ואני הייתי אחראי על היעד (כמצופה ממי שמטייל הרבה, לא מרפה מהדחף התיירותי שמאפיין חלק מהחדשים בסביבה). ובקיצור – ירדנו לחוף ליאו קריאו (Leo Carrillo), שבו כבר ביליתי כמה פעמים, הפעם לצילומי שקיעה.
הגענו לחוף כשעתיין לפני שעת השקיעה. החברים תהו איך נשרוף את הזמן, אבל לי היה ברור שיהיה כיף. אז הנה עיקרי הרשמים, וכמובן, בעיקר צילומים:
עשינו סיבוב על המצוק, מתרשמים מהגיאות שמילאה את המפרצונים במים, ובכלל, מהמראה היפה
אחד היתרונות של צילום יחד, שאחד מעודד את השני להבחין בדברים שונים. קן הבחין ראשונה בפוטנציאל המעניין של גדר הביטחון שעל המצוק, שבנוייה מכעין מחטי ענק התקועות באדמה, כשבקוף שלהן (אומרים קופים ברבים?) מושחל כבל.
מדי פעם ירדנו על השלוחות לצלם מקרוב ומזווית אחרת את החוף וכמה מהיושבים הקבועים שבו
הזמן חלף, והצללים על החוף הלכו והתארכו, מעניקים כמה זוויות צילום מעניינות
התמקמנו על שפת הצוק הצופה מערבה, מול גוש סלע שהגאות הפכה לאי. ישבנו, כשעופות המים נותנים לנו הופעה נאה, ובמיוחד הקורמורנים שהיו שם הרבים. כך בילינו את הזמן לאורך תהליך השקיעה
סיימנו מרוצים, ועם המחשבה שכדאי לעשות יציאות משותפות כאלה בתדירות גבוהה יותר. היה כיף!
שבוע טוב ומוצלח לכולנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)