יום רביעי, 4 במאי 2011

בלוגולדת שלוש


אם נמשיל את חיי הבלוג לחיי האדם, הרי שהשנה הראשונה היתה הילדות – הבלוג נולד, תוהה על סביבתו, מגלה את הפוטנציאל, מנסה כיוונים ונהנה מהחידוש הזה של כל מה שקשור בפעילות הזו. השנה השניה משולה לנעורים – מרץ של עשייה, כתיבה וצילום, התפתחות ניכרת, נסיונות במדורים שונים, בפרוייקטים ארוכים (דוגמת הסיכומים השבועיים, החגים שלי וכיו"ב). השנה השלישית היא תחילת הבגרות – כבר מכירים את המדיום, ערים למגבלות, מכירים טוב יותר את הגבולות האישיים של החשיפה, הופכים למוכרים יותר בקהילה, וכו`.
אתחיל שוב עם הסטטיסטיקה של השנה (אתם מכירים את חיבתי לעניין):
  • העליתי השנה 187 רשומות חדשות (198 בשנה הקודמת, וכ-200 חדשות בראשונה). אם קודם הייתי מופתע מההספק, ומופתע שלא נגמרים לי הנושאים, היום אני יודע שרשימת הנושאים הממתינים רק מתארכת. והירידה הכאילו זניחה בתפוקה מרמזת על מגמה שכנראה תעמיק לצערי, של דילול מסויים של הנוכחות פה. זה מסיבות טובות של עבודה, אבל בכ"ז – המחיר שמשולם פה בהחלט כואב.
  • השנה נרשמו כ-97500 כניסות (92500, 25700 בהתאמה). וגם בהיבט הזה יש כצפוי ירידה, ולא בגלל התעלולים של תפוז בלבד. בחודש וחצי האחרונים, מאז שירד קצב הפרסום של רשומות חדשות בערך ב-50%, ירדו גם הכניסות באותו יחס בערך. זה לגמרי צפוי, אבל בכ"ז מבאס.
  • גם השנה הצטרפו לא מעט מנויים חדשים – 78 ליתר דיוק (56 ו-60 בהתאמה). תודה לכל המצטרפים החדשים, שיחד עם הוותיקים מנעימים לי את העניין כאן בנוכחותכם ובתגובותיכם. אבל כמו שכבר ציינתי, המספרים לא לגמרי אמיתיים, כי יש תחלופה, וחברים רבים מלפני שנה כבר לא באים לבקר אצלי. חלקם נטשו לגמרי או כמעט את התפוז, חלקם פשוט דיללו את פעילותם, ולמרות שהם מקבלים עדכונים, הם כנראה לא נכנסים ומגיבים. מובן לגמרי, אבל בכ"ז מבאס.
  • השנה אני כבר פחות מופתע, ויכול לזהות מתי יש מצב לזכות בבול העורך. ובכ"ז, לפעמים מופתע שלא זוכה, ולפעמים דווקא מפתיעה הזכיה. אז לסיכום – השנה התהדרתי שלוש פעמים בבול התמונה הנבחרת (פעמיים בשנה הקודמת), ו-13 פעמים ברשומה הנבחרת (ארבע אשתקד), כולל בחירה כפולה לרשומה. מקווה שההתפתחות כצלם עם המצלמה החדשה, וההתפתחות בכתיבה ימשיכו גם הלאה.
במהלך השנה, בביקור בארץ, יצא לי גם להיפגש עם כמה מהחברים פה. כיף היה לראות כמה מהחיוכים בלייב, ולחבק באמת ולא בסימני המקלדת. מקווה שבביקור הקרוב בעוד כשבוע, יצא לי להיפגש עם עוד חברים מפה ולהעמיק את ההיכרות איתכם, החברים הטובים שכאן.
אירוע סוער עבר על הבלוגיה, ועלי אישית כאן, כשתפסתי יוזמה וארגנתי שביתת אזהרה בת יום, כדי להעביר מסר שראוי שגם יתייחסו אלינו כצלע חשובה במשולש: תפוז-מפרסמים-בלוגרים, ויגלו יחס ראוי יותר לטענותינו. לא בטוח כמה זה הועיל, כי התקלות ממשיכות. אבל הרוח הנושבת מההנהלה שונה (כך אני מתפתה לחשוב). כמובן שקפיצה כזו לבמה הציבורית עלולה לעורר התנגדות, והיו גם כאלה. ובכ"ז, במבט לאחור נראה שמבחינתי זה היה הדבר הנכון.
חוצמזה, ליוויתם בתחילת התהליך של גויס הבן לתותחנים, ואתם ממשיכים להתעדכן ולעודד בעניין הזה.
גם טיילתם איתי ברחבי ארה"ב בטיולים גדולים ובטיולים יומיים בסביבה הקרובה לבית (66 רשומות) והייתם איתי בעוד חוויות של החיים פה באמריקה (8 רשומות).
שני אנשים יקרים הספדתי השנה, שהלכו לעולמם בסיבה טובה וקיבלתי תמיכה ועידוד מכם, וכן את חיה (שחף) שממנה כולנו נפרדנו כאן.
למדור ההגיגים התווספו 11 רשומות חדשות, בענייני היום ועיניינים כלליים. זה מדור שתמיד מסב לי נחת מיוחדת, מעין במה נהדרת לדון בנושאים שחשובים או מסקרנים לי. וכמובן, ישנו המדור של הנוסטלגיה, שהיה מבחינתי פורה במיוחד עם 29 רשומות. ועוד היו המדורים הרגילים בנושאים הכלליים, הסיכומים השבועיים ואחריהם החודשיים וכן הלאה.
בקיצור – הבלוג הזה ממשיך להיות אקלקטי לגמרי. כפי שאני – מתעניין בהרבה דברים שונים, משתדל להתפתח, משתדל להיות מגוון. ולמרות הנסיון של שלוש שנים, שאמור להפוך אותי לבוגר למדי במושגים של הבלוגיה, אני לפעמים מתקשה לזהות מה יקלע לטעמכם ועד כמה. גם השנה, אני יכול לחזור על הדברים מהסיכום הקודם, ולומר שברור לי לגמרי שאני אוהב, צריך ואפילו זקוק לקבלה הזו שלכם פה - להערכה, לחיזוק, למשוב ולחום. עדיין, די כמו בהתחלה, הרבה יותר ממה שקל לי להודות ולמרות המבוכה.
אז תודה ענקית לכל אחד מכם. שבמילותיכם, במחוותיכם, בתגובותיכם ובחום הכללי ששורר פה, מספקים לי את הפינה החמה הזו, בחסות התפוז ולרווחיותו. הפינה שממשיכה להיות חשובה לי כ"כ, שמזינה אותי וגורמת לי ליצור, לחשוב, ולהמשיך ולהיות פעיל כאן, למרות הדילול (אם התפוז לא יתקע יותר מדי).

בוקר טוב והמשך שבוע טוב לכולנו