כל האוסף, זו כצפוי הרביעית מימין
בוקר של יום כיפורים, 1973. ההיסטוריה תצפור לכולנו באוזניים בקול רועש בעוד כ-4 שעות, אבל בינתיים שקט כמו ששקט ביום כיפור. אז כדי להעביר את השעות, יצאנו, האבא ואני, לכ-45 דקות של הליכה לבקר את הסבא והסבתא.
כשהגעתי, קיבלתי מתנה – כמה עפרונות צבעוניים וגולת הכותרת – מחברת משובצת חדשה. סופסוף מחברת ייעודית בשבילי, לציורים שלי. לא עוד שאריות ממחברות התיכון של האבא שלי. ולא סתם אחת רגילה, נניח כמו אלה של 72 דף של דפרון, עם הכריכה החומה הסתמית והמחוספסת. זו מחברת היי-טקית של ממש (גם אם המושג לא היה מוכר, המשמעות היתה מובנת בהחלט). מחברת עם כריכה מבהיקה וצבעונית, כרוכה יחד בספירלה אלגנטית ומתוחכמת. וואו, איך התרגשתי.
אבל לא העזתי להכתים אותה סתם. היה ברור לי שאת המחברת החדשה הזו אקדיש לשיפור של ממש בטכניקה של הציורים המוכרים. לא עוד צורות מוכרות בטכניקת צביעה מוכרת. משהו חדש ומתוחכם שלא דומה בכלל למה שעשיתי עד אותו היום. ורעיונות החלו לעלות במוחי עוד באותו יום. עד קצת אחרי 14:00, אבל כמובן שהמחברת נותרה בתולה, ללא קו בודד אחד כי אז נשמעה הצפירה ההיסטורית, והרדיו הודלק ונשמעו שלל ססמאות שמכולם זכורה לי "תרנגולת שחוטה" כי כך הייתי מכנה את האח שלי, והיה ברור לי שזו הקריאה לאבא שלי (ובטח הוא בחר בה בגלל זה), וכל הבלגן התחיל, ונגמר בטוב אבל מאוד רע. המחברת בינתיים קצת נזנחה – חלקה כחדשה.
ואז קיבלתי חבילת טושים חדשה, ופתאום בא לי הרעיון – לצייר את הצורות המוכרות, אבל לצבוע אותם בקווים ובנקודות. וכך התחלתי, והתלהבתי, והייתי מוקסם מהתחכום שבתוצאה. לא עוד שתם ציור ותביעה, אלא משהו ברמה אחרת, שמתאימה לבוגר בן 11 שהייתי. ופיתחתי גם מהירות ביצוע, ומיומנות, ושוב היה לי מרץ לחזור למחברת להעביר איתה זמן של מדיטציה בצבעים.
אז להלן אוסף סריקות מהדפים הישנים שכבר קצת מצהיבים, שניסיתי לאזן בין הרצון להעלות הכל לריסון המתבקש (לא בטוח שממש בהצלחה):
מקווה שנהניתם אתי גם עם המחברת הרביעית המתוחכמת הזו. מקווה להמשיך ולהעלות גם את הבאות.
שבוע מוצלח לכולנו
שבוע מוצלח לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)