אני לא נוהג להתערב באקטואליה הישראלית. הרווחתי את הפריבילגיה הזו במהלך ההתרחקות המכוון שלי. ובכ"ז, לפעמים מתבקש להתייחס לדברים הקורים במדינה שכספי הפנסיה שלי עדיין מושקעים בה, וגורל ילדי שלי בידיה. אפילו אם זה לא קשור במישרין ובאופן מיידי.
בזיעת אפיים
בעקבות חילופי השלטון ועלייתה של מפלגתו של יאיר לפיד, עולים קולות של מלחמת תרבות וזעקת גזל מהמגזר החרדי. איך רוצים לקצץ בתקציביהם ולאלץ אותם לצאת לעבודה? הם תוהים בזעקה.
אני לא דתי, ואני מתייחס לכל מה שכתוב בתורה כסיפור מיתוס עממי בלבד. בטח לא כאמת אלוהית צרופה, כזו שמחייבת אותי באיזה מובן שהוא. אבל הם, קהילה למדנית, אינטיליגנטית ומוסרית (בעיקר בעיני עצמה), הם שמקפידים על קלה כחמורה, ואף על מראית עין של מצווה, איך קרה שהם פספסו את הציווי הראשון של התורה (שלאחר הגירוש מגן עדן): "בזיעת אפיך תאכל לחם"? איך לא הבינו שזו אמורה להיות זיעתם שלהם ולא של אחרים?
סטנדרטים כפולים
ישנה בארץ בעיה הומניטרית כבדת משקל – מה עושים עם עשרות האלפים שברחו מרצח העם בדארפור – האם לכלוא אותם, האם לסגור את הגבול ולא לתת להם להיכנס, או האם לקלוט אותם כפליטים? לא קל לגבש דעה בסוגיה המורכבת, שכן רק לפני כמה שבועות ציינו את יום השואה, שהיווה תזכורת לסבל הרב שסבלו הורינו, כשמדינות רבות לא פתחו את השערים לסייע לפליטים האומללים.
המצפון היהודי מזדעק, ומיד רוצה להתגייס לסייע, כשכנגד כל מי שמעז לומר מילת ספק מוטחות אמירות שמזכירות את השואה (כאילו שכחנו), מוטחות האשמות בגזענות ובכלל – שבמצב מצוקה הומניטרי כזה לא ראוי שלא להתגייס ולקבל את אותם המונים בפרחים. ובכ"ז, אני מרשה לעצמי להעלות כמה תהיות ונקודות למחשבה בהקשר הזה:
- איך קורה שמכל עשרות המדינות המוסלמיות הגאות (מאוד גאות) שסביב סודאן, דווקא למדינה היותר רחוקה, היחידה שאינה איסלאמית, מגיעים כה רבים מהפליטים האומללים האלה?
- מכיוון שהם לא חוצים את מפרץ סואץ בשחיה, ומכיוון שהמצרים שולטים לא רע בסיני, למה יש להם אינטרס לאפשר את המעבר של אלפי הפליטים דרכם. ואיך זה שלא מצאו דרך לעצור את השטף? ואולי יש פה מין מזימה שדומה לתרגיל של קובה, שהשיטו ספינת `פליטים` לחופי ארה"ב שהתגלתה כטעונה במאות עבריינים מסוכנים?
- והבמשך לעניין המצרי, רק הבהרה מתבקשת - במצרים הם פליטים שבורחים מאזור אסון. ממצרים אלינו הם מהגרים בלתי חוקיים שמגיעים בעקבות התקווה לסידור נוח ופרנסה סבירה. הרי במיצרים חייהם לא בסכנה (ואם כן - הטענות למצרים). אני טועה כאן?
- יש עוד מדינה במשבר ועוד רצח עם לא רחוק מאיתנו (נחמדים הערבים אחד לשני) – בסוריה השכנה מצפון. אז למה שלא נאמץ מולם את אותה מדיניות פתיחת רגליים ופתיחת שערים, ונקלוט לקירבנו כמה מאות אלפי סורים פליטים? מה, זה שהם ערבים (ולא אפריקאים כהים) פוסל אותם מסיוע הומניטרי שלנו? מה, אנחנו גזענים?
אז ברור שראוי שהסוגיה תטופל באופן הומאני, אבל לא בהליך שמשמעו קליטתם בארץ. יש אפשרויות ורעיונות רבים שיעזרו להם בהווה ובעתיד, וגם אנו כמדינה נצא טוב מהעניין – מצפונית ובינלאומית.
ולכל החברים שמפיצים תמונות אומללות על הקיר בפייסבוק, לפרוט על הנימים הרגישים ולייצר לחץ לקליטה הומניטרית של ההמון - אנא חישבו שנית. זה כנראה לא פתרון.
יוזמת השלום הערבית
קראתי ב-ynet על יוזמת השלום הערבית שקיבלה עדכון הכרחי – הסכמה לחילופי שטחים על בסיס קווי 67, כדי לקדם את החזון של שתי מדינות לשני עמים, כפי שהוצגה למזכיר המדינה האמריקאי ג`ון קרי.
לא אכנס כאן כרגע לדיון בדבר הסטטוס החוקי של השטחים שנכבשו ב-67, כי יש טענות הגיוניות וצודקות לשני הצדדים, אבל אני לגמרי בעד העיקרון שלפיו לא נכון לשלוט על עם אחר. עד כמה שאפשר והגיוני, כמובן.
אם כן, הרעיון מוצא חן בעיני באופן עקרוני – למה לא לכלול בגבולות העתידיים של ישראל את גושי ההתיישבות הגדולים בשטחים שכוללים ריכוזי אוכלוסיה גדולים, ובמקביל לאפשר לריכוזי אוכלוסיה ערביים פלסטינאים להיות חלק מהמדינה הפלסטינית העתידית? אני חושב שלאפשר לחברים מאום אל פאחם, בקה אל גרביה ויתר יישובי ואדי ערה להתאחד עם אחיהם במדינה הפלסטינית, יהיה מחווה שיועיל לכל הצדדים ולא יחייב עקירת תושבים מבתיהם אלא רק שינויי גבולות ריבונות. זה נראה כרעיון נהדר שהם בטח יאמצו בשמחה. מה, לא?
המשך שבוע מוצלח לכולנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)