כאמור מסופה של הרשומה הקודמת, יצאתי עם דיאן, אשתו של ריצ'ארד, לשוטטות לאורך הטיילת הצמודה לרציפים, ושוחחנו על מיני עניינים. כשהגענו לסופה נזכרתי גם לצלם קצת.
מי שעוקב פה בבלוג לאורך זמן, כנראה שמודע לחיבתי למרינות וסירות. למרות יופיין הכללי, לי זה נוגע בזכרונות נעורים בצופי ים. אז ההנאה גדולה במיוחד. בעבר הבאתי לא מעט צילומי מרינות יפות לכאן. והפעם, בלילה, בתאורה המעניינת של הסירות המקושטות, יחד עם תאורת הטיילת באור צהבהב, זה היה נראה מעניין ויפה במיוחד. אז שלפתי את החצובה, והתחלתי לצלם תוך תנועה נינוחה חזרה לחברינו במתחם השעשועים לילדים. הנה כמה מהמראות:
כשנפגשנו שוב, שיתפתי את החברים (אילנה וריצ'ארד) בצילומים הנ"ל, ונרשמה התלהבות תזזיתית. אז התחלנו את הדרך חזרה לאוטו לאורכה של הטיילת, מתקשים שלא לעצור כל כמה מטרים לעוד ועוד צילומים. קצת לגבי הטכניקה – בלילה, למרות שהיה די מואר שם, יש צורך בחשפה ארוכה. אם יש רוח (ומדי פעם היתה קצת), יש תזוזות שמטשטשות את התמונה. אז כל תמונה לוקחת כמה שניות טובות, ואז בודקים ומצלמים עוד, בנסיונות נוספים. בקיצור – אני משער שלליאב ודיאן היה מעיק קצת להתנהל איתנו באיטיות שכזו, אבל פשוט התקשינו להתנתק מהיופי. הנה המיטב מהשלל שצילמנו שם:
בסוף חתכנו לכיוון האוטו, מתנתקים מהרציף אך בקושי. חזרנו לחנייה הייחודית שאלתרנו לנו, שבינתיים התרוקנה. נפרדנו מרוצים, כי השלל הפעם באמת מיוחד ונפלא. אני מניח שבעקבות החוויה, אנסה שוב להגיע לצילומים שכאלה. הפוטנציאל ברור.
מקווה שנהניתם גם אתם מהתוצרת הלילית הזו. אני נהניתי מאוד, כפי שמן הסתם הבנתם..
ושוב, חג אורים מהנה ושמח לכולנו, חברים
ושבוע נהדר
ושבוע נהדר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)