במסגרת חגיגות העשור הוזמנו להעלות רשומות בסגנון "עשרת ה-... שלי". ראיתי כמה רשומות של "עשרת השירים שלי", וכחובב סיכומים ורשימות שונות, יצאתי במסע לעבר, לזכרונות שלי, לחפש עשרה שירים שהתקבעו להם אצלי בזכרון. העניין הוא שלרוב המוסיקה לא היתה מנותקת מבחינתי, והיוותה רק פסקול מלווה לאירועים האחרים. אז זה מה שמוליך אותי ברשימה הזו, ונראה לי כאתנחתא מתאימה לשפע הרשומות המצולמות מהטיול שלנו שאני מעלה לכאן.
- אלואט
ערב אחד, בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, הגיע האבא שלי הביתה כשהוא סוחב ארגז גדול גדול במעלה 4 הקומות לדירתנו הקטנה. זה היה טייפ סלילים שחור, גדול ומשוכלל, תוצרת שארפ (בדיוק כמו זה שבתמונה למעלה), ושני רמקולים שחורים תואמים בקיט. טייפ סטריאו, שיא השכלול של הימים ההם.
מכיוון שסטיריאו היה חידוש משמעותי אז, צורף למערכת סליל שחור גדול עם פסקול להדגמת היכולות המרשימות של המערכת. היו שם שירים, אפקטים וקטעים שונים. ואיפשהו באמצע (בערך 238 על המונה המכני הזעיר) היה את שיר הילדים הצרפתי המוכר. הניחוח הזר, השפה והעובדה שכוון לילדים, מאוד קסמו לי. אז הרצתי את הקטע שוב ושוב. השיר הראשון שתפס אותי כך. בזכותו גם למדתי לתפעל את הטייפ הזה, ולהשחיל את הסרט במבוך הגלילים המשוכלל ההוא. לא מצאתי את אותו הביצוע, אבל זה שמצאתי די דומה:
- Put Your Hand On My Shoulder – פול אנקה
הרדיו של התקופה הביא הביתה מגוון שירים אהובים. אבל אני לא הייתי חזק ועמוק בתוך המוזיקה. מה שהגיע התקבל בברכה (בערך כמו שהיום). אבל השיר הנ"ל היה הפתיח מבחינתי של גיל ההתבגרות. בערב כיתה שהיה בעצם מסיבה "סלונית", אצל שרית בבית הקטן שברחוב הרב מרכוס בהדר, היא שמה את השיר הזה, ועוד כמה וכמה שירים (זוכר מהם את כמה של ה'פלטרס'), ולצלילים ההם נענו בנדנוד לולבי מגושם, בידיים ישרות שהונחו על עלמות הכיתה. והריגוש היה עצום. להתחבק ככה עם אילנה, דלית, פנינה ואחרות היה משהו בלתי נתפס (כשהחיבוק היה 'פוי-גס', זוכרים?). הייתי בהיי מטורף, ולזכר האירוע המכונן, הנה הקטע:
- Needles and Pins - סמוקי
עברו כשנתיים, שעיקר המוזיקה שממנה נהניתי היה דרך הרדיו (יום יום ים, עם אבי אתגר, שוקו חם בחורף, ומצעדי הפזמונים). והביתה הגיעה 'מערכת סטריאו', כזו שכללה פטיפון, מגבר והרמקולים השחורים הישנים מהטייפ ההוא שנזנח קצת. אז גם רכשתי לעצמי את התקליט הראשון שלי – מיטב בלהיטים הלועזיים של אז. היו שם כל מיני, ואין לי אפשרות לשחזר במדוייק, אבל רצועה אחת תפסה אותי משום מה יותר מהאחרות, ופעמים רבות הקפצתי אותה, חוזר אליה שוב ושוב. משהו בקול הצרוד המנסר של הסולן שבה אותי, גם בל להבין באמת על מה מדובר, וגרם לי לרכוש בהמשך עוד תקליט שלהם. אז הנה זה, מקסים עדיין:
- HELP – הביטלס
לא ברור איך בדיוק, אבל היה לי איזה חור בהשכלה בנוגע אליהם. מתישהו חיטטתי בערימת התקליטים של ההורים, וגיליתי שם את האלבום המוכר של החיפושיות. והתאהבתי. כמעט בכל השירים. תגלית ענקית מבחינתי. חרשתי עליו שעות רבות. אז הנה, השיר הנושא
- סוזאן – לאונרד כהן (או TELL LORA)
עברה כשנה נוספת, ואני עם חברה (שעליה סיפרתי כאן). כזו של ממש. מגומגם, רועד מהתרגשות, ולא לגמרי מבין מה לעשות ואיך. בחדרה הקטן היה גם לה טייפ סלילים ישן, ובו שמה לי שני שירים שדיברו אליה. האחד – Tell Laura I Love Her, והשני המוכר יותר של לאונארד כהן. הם נשמעו לי מאוד רומנטיים, אם כי לא עצרתי לנסות אפילו להבין על מה מדובר, כי הייתי הרבה יותר מרוכז במה שהיה חפון בידי שם על המיטה הצרה. אז הנה תזכורת לאירוע המכונן ההוא:
החצי השני של שנות ה-70 הביא את שגעון הדיסקו לתודעה, והדביק אותנו בני הנוער למכשירי הרדיו ולתוכנית הידועה 'עוד להיט' בימי חמישי בערב. התחיל אותו הסרט גריז, ובהמשך הסרט שגעון המוזיקה, שפסקול עשיר של האחים גיב, מלכי הדיסקו, היה במרכזו. ברור שהייתי בעניין – גם נהיתי מהסרט, גם מהריקודים ומכל האקשן ההוא. שני תקליטים היו לי משלהם – שירי פסקול הסרט, ותקליט נוסף שלהם. אז לתזכורת, הנה דוגמית:
כמה אהבתי את הלהקה הזו. יש לי רשומה שלמה עליהם בתכנון. הצליל הקלאסי שמשולב ברוק כבש אותי. לא זוכר בדיוק איך נחשפתי אליהם, אבל התאהבתי, וביו לי בבית שני תקליטים שלהם, שניהם ממייקל מתנה (הוא קנה לי ליומולדת, וחודש אח"כ אני קניתי גם לו). אז הנה, דוגמית אהובה:
- Queen – Love of My Life
על אהבתי ללהקה הגדולה הזו כתבתי כאן לא פעם. הכיר לי אותה רוני, החבר מהשכונה. יחד האזנו לשיריהם מלאי הדרמה והפאתוס ע"ג הפטפון שלו ושלי, ואת התקליטים שלהם קניתי באדיקות, ואלה שלא היו לי (הראשונים) שאלתי ממנו. שעות הייתי מאזין להם, לרוב עם אוזניות מאולתרות שבנה אבא שלי, חוסך משאר בני המשפחה את הרעש. יכולתי להביא לכאן הרבה שירים, אבל אחד זכור לי במיוחד – בדיוק הייתי בתחילתו של קשר רומנטי עם החברה דאז, וכולי הייתי נרגש וסוער. במסיבה אצל חברתה בבית, מישהו שם את השיר שמיסמר אותי ממש. לקח לי כמה שניות לזהות שהוא של קווין (כי הכרתי את כולם, אבל לא את זה החדש). התענגתי!
- פינק פלויד – Wish You Were Here
הלהקה שאותה הכי אהבתי, שהגיע לחיי בגיל משמעותי והשאירה שם חותם רגשי רציני. בהתחלה לא הלחברתי למלודיות שלהם ולסאונד. איכשהו לא הסתדר לי עם ההרמוניות שלהן ציפיתי. אבל לאט לאט לחשפתי יותר, בתיווכו של יורם, החבר הכי קרוב של אז כמו שחברויות של גיל הנעורים יודעות להיות. וכך רכשתי את תקליטיהם אחד אחרי השני. ואת כולם אהבתי מאוד. ופה, קשה לבחור בשיר אחד או קטע אחד שהוא מייצג יותר מהאחרים. אבל בכ"ז, כמעט מתבקש זה הנבחר:
- מתי כספי - ברית עולם
כן, אני מאוד אוהב מוזיקה ישרלית, והיא מלווה אותי לאורך השנים. איכשהו רוב הרשימה הזו היא של שירים לועזיים. אבל במצעד המשפיעים שלי, למתי כספי יש מקום של כבוד. אהבתי את נגינת הגיטרה שלו, את הלחנים המבריקים, ואת ההופעה המשומה קצת לפעמים. החיבור שלו עם אהוד מנור (זצ"ל) הוליד לא מעט פנינים של ממש. ומכולם, זה שנכנס לי הכי עמוק לנשמה, וגם זה צפוי, זה השיר הזה:
- הפרוייקט של אלן פרסונס -Eye in the Sky
טוב, לא הצלחתי להצטמצם ל-10 בדיוק. אז במחילה, חריגה קטנה. אני בצבא, מתלבט אם להישאר בקורס טיס או לפרוש. מחלה לא נעימה שולחת אותי לאשפוז בתל השומר לשבועיים, ואח"כ מגיעה אהבה חדשה, ואחריה עוד אחת, ואני מגלה את העיר הגדולה ונפלאותיה (מזכיר קצת את "משאלה אחת ימינה"). ופתאום, מאווירת הדיכוי הרוחני של הצבא פרצו שוב לאזני צלילים רבים. וזה היה אחד הבולטים, שגם רכשתי אותו כתקליט הביתה:
ברור שהיו אחרים רבים. אלה לא בדיוק עשרת הגדולים דווקא, אם כי חלק כמובן שכן. קשה לא לכלול להקות כמו ג'נסיס, יס, רנסנס, אבבא, אמנים כמו מייק אולדפילד, אריק קלפטון, ישראלים כמו פוליקר, חנוך, איינשטיין, כוורת, משינה, תיסלם וכן הלאה. הרשימה באמת ארוכה. אבל איכשהו, אלה עלו לי לזכרון, לפי הסדר שלמעלה. אז הגבלתי בינתיים. אולי יוולדו עוד רשומות כאלה, כי החיטוט המוזיקלי הזה עשה לי חשק לעוד 
מקווה שנהניתם, חברים
שבוע מהנה ומוצלח לכולנו
שבוע מהנה ומוצלח לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)