יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

צפון קליפורניה – Weaverville

העיר הזו הופיעה לה על הכביש ההררי הארוך מס' 299, כהפתעה נעימה. בדיוק בזמן שהיינו צריכים איזה מקום מוצלח לעצירה קצרה לפיפי. עצרנו במה שנראה היה כמרכז העיר, באזור המסעדות. ככה זה היה נראה שם:
מסתבר שממש מולנו היה מוזאון מקומי, אז ניגשנו להציץ. וגילינו מטמון. הגברת שבכניסה היא נכדתו של מקים המוזאון הזה, שהיה מהנדס אזרחי ועסק שם בהקמה של סכר, אולי זה שמחזיק מאחוריו את האגם הסמוך. ממנה למדנו על ההיסטוריה של המקום, על הפרנסה שלהם (בעיקר מעץ ומחצבים שמצאו שם, והרבה זהב), ובכלל – דרך שפע המוצגים מהמאה הקודמת ומראשית המאה, מביה"ס, שלל מקצועות ועיסוקים, ניתן ללמוד די הרבה. הנה עיקר המראות:
הלוח בכניסה, המספר על היזם שבנה את המוזאון
מחצבים מהמקום
לקט פריטים של התושבים המקומיים - ילידי אמריקה (אנדיאנים)
פריטי ציוד הכרחיים לתושבים - לרכיבה על סוסים
ציוד למחפשי זהב
פלך לטוויה
ציוד עבודה וכלי מטבח
שמירה על החוק (כולל רובים, ציוד שיטור, יומן הכלא ותא הכלא של השריף)
שמיכת טלאים (כמה הגיוני)
ביגוד אופנתי (וציוד להכנתו)
צריך לדאוג לבריאות
גם קצת משקה לא יזיק, וגם עישון (כמתבקש)
וכמובן, קולטורה
ולמזכרת
מוקסמים מהמוזאון, גילינו שיש לו גם חצר אחורית, ובה מבנים ומוצגים רבים אחרים שמאפיינים את החיים בתקופה של תחילת המאה הקודמת וגם מהימים של סוף המאה שלפניה. אז ברור שגם שם צילמתי די הרבה:
סדנת נפחות
החצר האחורית
בפנים הבקתה
ציוד לשימוש באנרגית המים - מנוע בוכנות וגלגל כפות ועוד אביזרים
ולסיום - תערוכת כרכרות מקסימה, שהיתה סגורה, אז כל מה שאפשר היה זה להציץ פנימה

כיף של ביקור שלא תכננו עליו מראש. אמנם ככה ירדנו סופית מהרעיון של הביקור במערות הנטיפים, אבל לא הצטערנו. מותר (ורצוי) לאלתר בדרך, בהתאם למה שמוצאים ואיך שמרגישים. ממילא נגיע שוב לסביבה, אז נוכל לבקרובכל המקומות שפספסנו.

מקווה שנהניתם איתנו גם הפעם. כצפוי וכרגיל – ההמשך בהמשך.
שבוע מוצלח ומהנה לכולנו


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)