לאחר שמיצינו את העניין במוזאון המקסים של Weaverville, המשכנו על הכביש המתפתל מטה מההרים, לכיוון מזרח. היה חם למדי, וככל שירדנו והשעות התקרבו לשעות הצהריים, היה חם יותר. ממש חם. בהמשך התברר שזה היה הקדימון למה שהתפתח לגל החום הקשה ביותר שידעה קליפורניה מזה שנים. אבל כאמור, את זה עדיין לא ידענו, רק התפלאנו שחם כ,כ גם בהרים.
בנקודה מסויימת, כפי שכבר ראינו בנקודות אחרות בדרך, מחסום. כשמשפצים את הכביש סוגרים נתיב אחדוהתנועה מתנהלת לסירוגין. היינו ראשונים במחסום, מה שהבטיח המתנה יחסית ארוכה. אבל לא דמיינו שתיקח כחצי שעה. אנחנו לא היינו משועממים, כי לפנינו התנהל מחזה משעשע של שיעמום בהתגלמותו. האחראית על עצירת התנועה, היתה משועממת עד מאוד. וגם היה לה חם. אז היא לא הפסיקה לעשות כלום. פתחה את הצידנית, שלפה בקבוק מים. סגרה חזרה והניחה את הצידנית הקטנה על הגדולה. שתתה קצת, וזוב הורידה את הקטנה, פתחה את הגדולה, החזירה את הבקבוק לצידנית רק כדי שחתי דקה אח"כ תשלוף אותו שוב, תלגום לגימה, תשטוף ידיים, ותסדר לעצמה יפה יפה את העמדה. ובין לבין, החזיקה את תמרור העצור הידני כדגלנית בטקס ממלכתי. לא עזבה אותו (למרות שיכלה להניחו בעמידה, כי ממילא אף אחד לא הגיע. מתישהו החלטתי תצלם את התופעה, אז הנה:
כאמור, לאחר כעשרים דקות החלו להגיע מכוניות מהצד השני – טור ארוך שרימז על המתנה ארוכה גם מהצד ההוא. וכשהגיע תורנו, נסענו לאט לאט אחרי רכב שהוביל אותנו. שיפוץ ארוך מאוד מאוד, לאורך כ-5 ק"מ, שהסביר את ההמתנה הארוכה.
המשכנו עם הכביש, ועצרנו בחניון יפה שעל חופו של אגם Whiskeytown. חותץ מגיחה מהירה לפיפי, לא רצינו לצאת מהאוטו. אמנם היו הרבה נופשים שם, שנהנו לטבול במים, אבך בחוף היה חם נורא. אז הפיקניק היומי התנהל, כמה מבאס, ממושב הנהג. לפחות צילמתי שם קצת – את המקום, ובהמשך הדרך את האגם עצמו. בחוץ היה 42 מעלות, ויפה:
הרבה לא עצרנו, כי כאמור, היה חם. אבל בכ"ז, לא התאפקתי מלצלם את הגבעות המכוסות פרווה מוזהבת של צמחייה עשבונית יבשה, שהקנתה להן מראה רך ומפתה:
הכיוון היה לנאפה שוב, שם תיאמנו ארוחת ערב במסעדה החביבה עלינו - Bistro Jeanty, אותה גילינו כמה ימים קודם. הדרך ההררית מתפתלת ויורדת לכיוון עמק נאפה. לא עצרתי לצלם, אז אם אתם לא מאמינים, מומלץ להגיע ולבדוק. הגענו למסעדה בדיוק בשעה שבה תואמה ההזמנה. לא היה מזגם (לצערנו) אבל האוכל היה שוב טעים עד מאוד: שוב קדירה נהדרת, והפעם מנת סטייק משובח. ככה נראו:
עוד היה קצת זמן מואר לשוטט ולצלם שוב את הסביבה, שבינתיים החלה להצטנן מעט מהיום החם. ושוב צילמתי (כמה צפוי):
התוכנית למחרת היתה לעבוד בדרך חזרה דרך כמה אטרקציות בעיר אוקלנד. אבל החום היה נורא, אז כיוונו להגיע ישר הביתה. אין תמונות, ואין מה לספר על הדרך, מלבד העובדה שנאלצתי לצאת לתדלק בתחנה בדרך. 47 מעלות הראה הטרמומטר של האוטו, על מה שקןרה בחוץ. נורא! מזל שהלחות נמוכה מאוד, אז לפחות לא מטפטפים.
ולסיכום – יופי של טיול! אמנם רק 6 ימים של חו"ל, אבל אפשר להספיק די הרבה ובכיף. נראה שנאמץ את הקונספט לנסיעות נוספות כאלה. לא שהיינו צריכים תזכורת, אבל בהחלט שאבנו עידוד מהכיף הזה.
מקווה שגם אתם נהניתם איתנו, משלל הרשומות (14) ומשפע התמונות שהבאתי.
ועכשיו חוזרים שוב לשגרה, עד העונג הבא..
ועכשיו חוזרים שוב לשגרה, עד העונג הבא..
המשך שבוע מוצלח לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)