הבלוגיה חגגה זה מכבר עשור, וגם המיזם הבלוגרי המרשים של "התפוזיתון" העיתון למתרחש בבלוגיה, חגג גם הוא הישג מרשים של מהדורה עשירית – עשירה, משעשעת ומלאה קישורים, ראיונות ונושאים מעניינים. כן, גם אני זכיתי אישית מהמיזם הזה, כשזכיתי בהצבעת החברים בתואר המכובד "בלוגוס הזהב".
לכבוד חגיגת העשור הזו לתפוזיתון, החברים (רן ונועה, אם יש במקרה מישהו שטרם שמע עליהם) יזמו השניים שרביט שמתאים בדיוק למידותי – "שרביט 10 מצולם". הפעם אין שאלות מנחות, אלא הכוונה כללית אך ברורה:
"בשרביט הזה אתם מתבקשים להעלות 10 צילומים מעשה ידיכם של חפצים מבתיכם / סביבתכם שהינם משמעותיים עבורכם וכיתוב קצר בכל תמונה .זה לא חייב להיות חפצים , כל דבר שידבר אליכם והקשר שלכם אליו ..."
אז הנה הנבחרת שלי להפעם, ולא לפי סדר חשיבות:
רכב – מאז השירות הצבאי התעניינתי במכוניות: בהנדסה, במנועים, בביצועים. לא במקרה המאסטר שלי קשור לזה. אבל במשפחתנו לא היתה מכונית רוב שנות הילדות שלי, וגם בהמשך, המכוניות שלי היו פשרות יעילות והגיוניות כלכלית. אבל לא מהנות. כי מי השפוי שישכיב כאלה סכומים על אוטו חדש (וטוב שכך עשינו, בדיעבד). אבל פה באמריקה, החוויה המוטורית אחרת. וכמה כיף שיש לי היום לכסוס נהדרת: נוחה, יפה, חזקה ומהירה. אמנם יד שניה, אבל חוויה מוטורית שלא יכולתי לחלום עליה בארץ
מצלמה – את הצילום הדיגיטלי גיליתי ב- 2004 (תודה, רובן), כשרכשתי את המצלמה הראשונה בנסיעה המשפחתית לתאילנד. ואז רכשתי עוד אחת מיניאטורית שגם ליוותה אותי פה בימים הראשונים של הבלוג. לא רעה, אבל לא ממש. ואז, לפני כשנתיים, רכשתי את הסוני הראשונה. קטנה, אבל טובה. ואחריה, לפני פחות משנה את הסוני הבכירה. ועם מצלמה טובה מצלמים יותר, וטוב יותר. אתם בהחלט מכירים את זה אצלי פה
לפטופ – חיי המקצועיים, הסידורים הכלליים, הרבה מהרכישות, והרבה מחיי החברה הוירטואליים שלי מנוהלים דרכו. וזה החדש שהצטרף לא מזמן, שלא יודע מה הייתי עושה בלעדיו
כוננית ספרים – התחביב הוותיק שלי, שבנאמנות העשיר את עולמי לאורך כ-40 שנה. קצת מעציב שהספריה שממשיכה להתעשר ברכישות חדשות, קצךת מוזנחת לאחרונה, כי קצב הקריאה צנח לו פלאים. אבל החיבה נותרה
אופניים – הזוג שרכשתי לפני עשור, לכבוד יום ההולדת 40 שלי. עלו לי לא מעט (כ-15000 ש"ח), סכום מאוד משמעותי לצרכי פינוק ותחביב (גם זה בהשראתו ובליווי צמוד של רובן). רכבתי עליהם המון, כ- 3000 ק"מ, אם אני זוכר נכון. וגם הן, כמה מצער, תלויות בגראז` הנוח ללא שימוש מספיק (כמעט בכלל). אבל עם תקווה לשוב ולהשתמש בהם הרבה יותר
גרין כארד – מה אומר על הכרטיס הזה שיוסיף למובן מאליו? משאת נפש של רבים, שבחסות שנים של השכלה ועם הרבה עזרה מחברים, הושג. ומאפשר לנו חיים חלומיים שלא יכולנו לדמיין לפני חמש וחצי שנים
סמארטפון – אני איטי יחסית באימוץ גאדג`טים. וגם הסמארטפון פרץ לחיי רק לפני כשנתיים. אבל התמכרתי לנוחות, כי כמה קל כשהאינטרנט מהבית ממשיך איתך לכל מקום, עם גוגל, WAZE, וגם להציץ לפה, לבלוג. ובקרוב השדרוג..
בית – בארץ גרנו בדירה נאה עד מאוד, בשכונה טובה. הבנין נוח, רב קומות, בקומה רביעית. החלום הישראלי של בית צמוד קרקע היה גם החלום שלנו, אבל לא רצינו להתפשר על בית קטן צמוד לחלקת קרקע קטנטנה במחיר מופקע.. אבל פה זה מתממש לנו, כשגם הקרקע תלך ותשתפר בהדרגה בגינה חלומית (עוד כמה זמן, אבל יש סבלנות..)
מחברות יצירה – כבר כתבתי עליהן כאן לא פעם. פרוייקט היצירה הוותיק והגדול שלי, מימי הילדות. איכשהו הוא חזר לאחרונה לחיי, בכמה היבטים
מיקסר – אני לא ממש טבח דגול, ונוטה לאלתר בשמחה, אבל ללא השקעה יתירה. אבל ההנאה מאפיה של לחם ומוצריו היא משהו מיוחד עבורי, ומקור להרבה הנאה. אז בתור תמונה אחרונה בעשיריה הזו, ומכיוון שתמונת משפחה זה לא משהו אפשרי לי כאן, קיבל המיקסר של קיצ`ן-אייד (הכסוף, שהחליף את האדום ששבק) את ההזדמנות גם להגיע לכאן
אחלה שרביט, שלקח רעיון דומה שהיה לי לכיוון מוצלח עד מאוד.
אז כל הכבוד ליוזמים, ובהנאה לכולנו. אני נהניתי. וכל מי שרוצה, מוזמל לקחת ולהנות גם.
וזו גם הזדמנות לאתנחתא קצרה (ומתבקשת) בדיווח המצולם של הטיול שלנו לצפון קליפורניה..
אז כל הכבוד ליוזמים, ובהנאה לכולנו. אני נהניתי. וכל מי שרוצה, מוזמל לקחת ולהנות גם.
וזו גם הזדמנות לאתנחתא קצרה (ומתבקשת) בדיווח המצולם של הטיול שלנו לצפון קליפורניה..
סופ"ש מוצלח ומהנה לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)