יום
אחד, בהפסקת 10 של כיתה ח`, ניגש איקי נסער לחבורה בה ישבנו ובפיו סיפור
מרתק: מישהו אמר לו שיש לאישה מין מקום כזה, שאם מנשקים לה שם, היא מסכימה
לשכב עם הנושק. כמובן שכולנו התרגשנו מאד אבל אי אפשר לומר שהעניין נראה
לנו ממש אמין. אז שלחנו אותו לברר אצל המקורות שלו פרטים נוספים.
לא זוכר כמה זמן עבר, אבל הוא חזר וסיפר שקוראים לדבר הזה שאותו אמורים לנשק "דגיג", והוא נמצא במקום שנמצא.
אההה,
מה החוכמה, אם כבר מגיעים לנשק "שם" אז כבר לא ממש חוכמה אח"כ שהעניינים
ימשיכו למשכב. "מה הרווחנו מהידע הזה?" זה לא בדיוק פריט מידע שקירב אותנו
במשהו, להבנתנו אז, לעניין המיוחל.
רק
שמאותו זמן, נוספה מבוכה חדשה לנושא הטעון – כל פעם שהיה עלי להתייחס
לאיזה דג קטן, הרגשתי נבוך במיוחד, מסמיק בלי שליטה. איך צריך להתייחס
לתכולה המרהיבה באקווריום אצל אבא שלי? ואיך השתנקתי כשהוא היה אומר משהו
על הדגיגים הקטנים שהשריצה הגופית.
לקח זמן עד שהבנתי שהמינוח היה "כמעט" נכון, אבל מאז נשאר הזיכרון המשעשע 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)