בתחילת ימי כקורא רציני (בעיני עצמי) קראתי הרבה תרגומים. בעיקר תרגומים. קראתי קריאה חווייתית לגמרי – ללא אותו חלק המודע לקריאה שהתפתח עם השנים. באותם ימים קראתי כל ספר תרגום כאילו נכתב בעברית בדיוק בצורה בה היה בידי. לא זיהיתי כל סימן מסגיר לקיומו של תרגום, לא כל שכן לאיכותו.
אם הספר היה לא טוב, הוא כמכלול היה כזה, ללא קשר מה עבר עד לצורה הבשלה אותה אחזתי וקראתי.
עם חלוף השנים והתארכות רשימת הספרים שקראתי, הפכתי ליותר מודע. אז גם התחלתי לזהות סימנים של דמיון בספרים שלכאורה לא היה בינם כל דמיון – סגנוני או אחר – מלבד היותם קורבנות לתרגום בעל יומרות סגנוניות משל עצמו.
עובדה זו, יחד עם ההכרה בדבר השפע הספרותי העולמי, שרק זעיר ממנו מגיע אלינו, יצרו חשק כללי להתגבר מתישהו על מחסום השפה ולקרוא באנגלית.
ניסיון ראשון היה בשנת 1996. לשירות מילואים בטלני למדי בגבול הצפון, לקחתי איתי שני ספרי מתח שאמורים להיות קלילים ומילון. ספר אחד של סידני שלדון, השני של אליסטייר מקלין.
לא נרשמו קשיים מיוחדים. קראתי בקלילות מפתיעה, נעזר מדי פעם במילון אבל לא בהגזמה. הדגש היה על הזרימה ועל הבנה כללית ומתקבלת על הדעת של הטקסט.
ניסיון נוסף זמן לא רב אח"כ היה עם גרישם כלשהו, אבל נטשתי בעמוד 160, ולא בגלל האנגלית.
מאז ועד לאחרונה לא ניסיתי עוד בפועל. אבל עם הזמן החולף הלכה הסלידה שלי מקריאת תרגומים מאנגלית ותפסה תאוצה, עד שמתישהו החלטתי לא לרכוש עוד ספרים המתורגמים מאנגלית, ובמקביל התחלתי לרכוש ספרים מארה"ב, מתוך כוונה רצינית להתחיל לקרוא אותם. גם עידוד של כמה מחברי הקהילה לרוח הדברים בהחלט עזרה.
כשהגעתי לארה"ב, זמינות הספרים והמחירים המפתים הביאה לגל רכישות עליו סיפרתי לא פעם, וערימת הממתינים רמזה לי שהגיע הזמן לקפוץ שוב למים.
ההבדל – הפעם הספרים אינם ספרי מתח קלילים ונינוחים כי אם ספרות יפה ואיכותית יותר, כיאה לטעמי המפותח.
הראשון שנבחר היה "פגישה שנייה" של פרד אולמן, שחיכה שנים ברשימה והיה מהראשונים להגיע. גם עוביו הצנוע הקל על הבחירה. לא ידעתי בתחילה שהאתגר לא צפוי להיות פשוט. גם גישתי היסודית (מדי?) לעניין, לפיה כל מילה לא ברורה ומוכרת מודגשת בקו והפירוש שלה נכתב בשוליים וגם בקובץ אקסל מילים קשות לאיסוף (כגיליון נוסף בקובץ רשימות הספרים).
סיימתי את הספר הקצרצר נלהב מהסיפור ומתוסכל מעט מחוויית הקריאה, כש-148 מילים חדשות נכנסו לרשימה.
עבר כמה זמן, וכמה חודשי קריאת ספרים בעברית שהובאו מהבית, כשהערימות על השידה מתגבהות מרכש פרוע וחסר מעצורים באינטרנט(שגם עליו סיפרתי), והגיע זמנו של ספר נוסף באנגלית. מהמבחר לקחתי את הדק ביותר, לעבור את העניין בקלות המרבית – "בחיל ורעדה" של אמלי נות`ומב.
עם תחילת הקריאה התחילו לי הרהורי כפירה, שמא לא בחרתי נכון. הספר, מסתבר, תורגם מצרפתית (וכך אבד עקרון האותנטיות), אך יותר גרוע – המון מילים לא מוכרות שהצטברו בקצב מדאיג. גם אותה יסודיות מוגזמת שבה חיפשתי כל מילה במילונית, רשמתי אותה בשוליים והמשכתי, עיכבה מאד את קצב הקריאה. סה"כ בסיום הקריאה נאספו 228 מילים ב-133 עמודים מאווררים ולא דחוסים של הספר, כשהפיזור די אחיד בערך לכל אורכו (114 מילים הצטברו עד עמ` 65).
אני יודע שצריך לאזור כוחות, להמשיך במאמץ ולהתעודד משיפור באוצר המילים, אבל ניכרים אצלי סימני אכזבה, וגם חשש שכל הרכישות היו לשווא, ושיש סיכוי שאשבר.
כמובן, הרהור נוסף עולה בעניין הגישה היסודית שלי – האם לוותר על הערך הלימודי המעשיר של השפה (יותר מדי בבת אחת ממילא לא אזכור) ולהתרכז בהנאה מהקריאה והעשרה מילולית חלקית?
לא החלטתי, אז אשמח להצעות בנושא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)