קצרים 11-13

מכיוון שאוקטובר היה חודש עמוס במיוחד, תחילתו של נובמבר היתה במגמת מנוחה ורגיעה. לא יותר מדי פעילות, לא דברים גדולים, וגם לא דברים קטנים. הרבה מנוחה, ונסיונות להשלים פה פערי קריאה. יצא שבאמצעו תהיתי אם בכלל יהיה לי מה לספר פה. במדור החודשי הזה. כפי שתיווכחו, הדרגה היתה מיותרת, כי חציו השני היה גדוש דברים קטנים שמלאו לי את הרשימה כאן. אז להלן:

קריר
הערבים והלילות הופכים לפעמים לקרים ממש. כבר ראיתי כאן באחד הבקרים 5 מעלות. מזל שהכנתי מלאי עצים גדול, והאח הופעלה לראשונה בהנאה גדולה. הנה, ככה זה נראה:

זריחות ושקיעות
הימים המתקצרים מפגישים אותי בבקרים עם הזריחות, ובערבים עם השקיעות. לא פעם, כשיש עננים, הן הופכות ליפות במיוחד. אז אני שולף את המצלמה ותופס את הרגעים היפים האלה. היה כמה דוגמיות:

זריחה

שקיעות

חגים
חג מתן תודה המקומי, וחג החנוכה שנחגגים יחד השנה, מהווים סיבה נהדרת להזמנות חברים הדדיות. עוד מעט אנחנו יוצאים לחברים (החלה בתנור, כי סופגניות זה משמין מדי..), וגם אנחנו אירחנו אצלנו. כמה נחמד היה לשבת בחוף ולהדליק את המדורה. וגם צילמתי קצת:

גגון
בחזית הבית ובפאתיו האחורי יש פרגולה נאה עשויה עץ. רק שעץ, כמו עץ, לא עמיד מספיק בתנאי מזג האויר. ובחורף גם לא נעים שם בימי הגשם. הצעות המחיר לקירוי הגיעו לסכומים של 20,000$. אז החלטתי לחסוך, קניתי פלסטיק גלי שקוף והתקנתי בעצמי. אנ י לא בכושר, אז כל הגוף כואב אחרי העבודה הזו של ההתקנה, וטרם סיימתי. אבל התוצאה משביעת רצון:

צמיגיה
הגיע זמנו של הרכב של קרן להחלפת צמיגים. פניתי לצמיגיה (יש שם בעברית טוב יותר למוסדות כאלה?) וקיבלתי הצעה הוגנת. כשהבאתי את האוטו, ניצלתי את ההזדמנות וסופסוף הענקתי לחבורת התוכים של המקום את תשומת הלב להם הם ראויים. הם חלק מהמקום, ומבלים את היום על הענף שבחוץ (לא קשורים). נחמד, נכון?

גאדג'טס
הגיע הזמן לקנות לאשתי לפטופ חדש, במקום זה המזדקן והמקרטע שלה. במבצע שהיה הוצע לנו גם טאבלט במחיר אטרקטיבי. לא ברור למה זה טוב ומועיל, אבל החלטתי לבדוק ממה אנשים כ"כ מתלהבים. אז רכשתי אחד לא גדול (7"). בינתיים זה נחמד, ומאפשר לגלוש מהמיטה, להגיב מדי פעם בבלוגים, וכם הלאה. לא ברור למה זה טוב כ"כ, אבל ממשיך לנסות ולהתלהב. אולי בסוף יצליח לי.

אבל במדור הזה נרשמה תקרית מביכה ולא נעימה – הסמסונג4S- הושכב בערב לישון בטעינה, ובבוקר התגלה מת. לגמרי מת. כל נסיונות ההחיאה לא צלחו. אז נשלח לי אחד אחר במקומו, וכשקיבלתי הפעלתי אותו לפי ההוראות. היה מפחיד לגלות ברגע שכל הטלפונים שהיו בו נמחקו. כמו גם התמונות הרבות. כלום לא הועיל. איכשהו, אחרי לילה בבית הוא התרצה, וכל הטלפונים וההגדרות שוחזרו מעצמן (כמעט). אוף, כמה תלויים בדברים האלה. מזל שלא קרה ביום עבודה, כי לא הייתי מתעורר בזמן. זה הרי גם השעון המעורר..

שישי
לפני כמה ימים שישי ניצלה רגע של חוסר תשומת לב וברחה החוצה לרחוב. לא פעם היא עושה את זה, ואז משתעשעת במשחקי תופסת, מסרבת לחזור. הפעם היא לא הבחינה, אבל בוקסר גדול של השכנים, שכנראה יש ביניהם יחסים עכורים, התנפל עליה למרות שהיה קשור ברצועה, תפס אותה בצואר וטילטל. הצליחו להפריד אותם, והיא היתה די בהלם. וגם דיממה קלות מפצע הנשיכה. בהמשך זה גם התנפח לה, אבל הוטרינר לא גילה נזקים, ולמרות הנפיחות היא מתנהגת רגיל. יצאה מזה הפעם, במזל. ומכיוון שלא היתה קשורה, זו 'אשמתה'. נקווה שלהבא תימנע מתעלולים כאלה. זה היה מפחיד.

אריק איינשטיין
מותו השאיר רבים בארץ, וישראלים בעולם בכלל, במין הלם. נראה שהחיבורים התרבותיים בנויים באלפי נימים, ושירים הם מרכיב חזק במארג הזה. מותו של אומן בסדר הגודל הזה מדגיש את החיבור התרבותי, אבל גם מחליש אותו. כי איל גולן ודומיו לא יכולים השמר את החיבור הרגשי הזה. עצוב.

הדלקת נרות
למפגשי החברים שארגנתי בביקור בארץ היה כנראה טעם ברור של עוד. אז לקראת החנוכה התארגנה יוזמת המשך למפגש נוסף של הדלקת נרות. מכיוון שנבצר ממני להיות נוכח בגופי, ומכיוון שיש עוד כמה חברים בשכונה שלי, הוגדרו חשבונות סקייפ, ולערב המשותף התייצבו גם החברים הקליפורנים – גל ואבי. שלושה מחשבים, שלוש מצלמות ועוד הרבה חברים בבית של צביה. הדלקנו נרות יחד, שרנו 'מעוז צור' וגם דיברנו עם הכברים – ארישית ובין המחשבים, החברים מפה קרוב. כמה טוב שנריה ולירי היו שם, ומעבר לחן הכללי שנוכחותן שידרה, גם היוו עבורנו המרוחקים עיניים, כשכיוונו כל פעם את המחשבים לכיוונים שונים, ודאגו שלא נשתעמם אפילו לרגע. בוקר מרגש של כמה שעות יחד, ומפגש חוצה יבשות בזמן אמיתי. כיף אמיתי!!

אז תודה לכל מי שהגיע, והופיע, והכין כיבוד נהדר (אוכלים גם עם העיניים), ולצביה ורפי שארחו, ודורותי שנבחה, ולכל מי שצילם את המאורע. הנה התמונות המטושטשות קצת שלי:

איחולים לחודש דצמבר טוב ומוצלח לכולנו
ולהתראות שוב במפגש הבא