התפוז בן 17, כך אומרות הכותרות. אבל גם בלי לגלות את זה, אנחנו הרי כבר יודעים שכך. כי הוא מתנהג בדיוק כמו בן 17 טיפוסי – מתעקש שהוא יודע הכי טוב מכולם מה טוב לכולם, לא מקשיב לאף אחד, תופס יוזמות מיותרות והולך איתן עד הסוף, קפריזי ולא מובן, עושה שטויות וחודשים אח"כ מנסה לתקן נזקים, חושב שהוא תיקן את הנזקים ולא מבין למה כועסים...
אבל אנחנו אוהבים אותו. מאוד. חפצים ביקרו, גם אם יש ביקורת. רוצים רק שיגדל, יתייצב, יתבגר ויהיה טיפה יותר רציני בדברים החשובים. אבל שלא יאבד את החן והקסם שכולנו אוהבים.
אז לכבוד המאורע, הכנתי לו חגיגה קטנה, חגיגה של שקיעה מרהיבה וכתומה :
בדרך הביתה, על האוטוסטרדה המובילה לאוקיינוס כבר הסתמנה ההבטחה
מזדרז להגיע ועולה על כביש מספר-1 בסנטה מוניקה. מקווה לא לפספס
הזמן חולף, והצבעים הופכים עמוקים. מקווה להגיע למקום שניתן לעצור בו, ולקלוט את המראות
הטיילת מזמינה עוד אנשים שנהנים שם
במקום הראשון שיש שוליים רחבים בצד השני, אני חותך שמאלה ועוצר. קופץ החוצה ומצלם סידרה
אני לא לבד שם, יש עוד שנהנים, ועוד שעוצרים ומצלמים. גם שון זה, שקיבל את הדואל שלי כדי שאשלח לו את התמונות, אבל פספס והפסיד
נאחל לתפוז בריאות, אריכות ימים, שמחה וחדוות נעורים. יחד עם בגרות והתייצבות בחיים. ושהשקיעות היחידות שיחווה איתנו יהיו כאלה כתומות ומרהיבות, ולא חלילה אחרות. כי את זה אנחנו ממש לא רוצים.
וכמובן, איחולים לסופ"ש מהנה, מוצלח ונעים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)