יומולדת לגילי

בסדרת הרשומות על החברים שלי, יש כמה חורים משמעותיים. יש חברים שהתקשיתי לכתוב עליהם. זה לא שלא תכננתי, אבל היה קשה להכיל ברשומה אחת את המקום המשמעותי שיש להם בחיי ובזכרונותי. אז חיכיתי, רואה כל פעם את שמותיהם מציצים אלי מרשימת הנושאים לכתיבה.

ובכן, השנה בני המחזור שלנו חוגגים 50. זה מועד שלרוב מזמין ציון משמעותי יותר של הזמן החולף. וכך התבקשתי לכתוב משהו לגילי, חבר נעורי הקרוב. אני מניח שאם לא הייתי מתבקש, הייתי ממשיך להתעלם כמו שהצלחתי עם חברים אחרים שהיה לי קשה לכתוב עליהם. אבל זה היה תירוץ מצויין. אז ישבתי כתבתי, ובסוף (כמו שסיפרתי ברשומת הקצרים) זה הגיע אליו באופן שונה קצת – דרך הפייסבוק. אבל מכיוון שכאן הבמה המרכזית שלי לאיסוף הזכרונות והחוויות, הנה הדברים שכתבתי לכבודו, כולל תמונות מתבקשות של החבר הבלונדי הכריזמטי הזה שלי, שלמרות השנים והידלדלות הקשר, יש לו מקום גדול בליבי. אז להלן הדברים והתמונות:

באופן צפוי לגמרי, במועד ידוע מראש (כחצי שנה אחרי) גם אתה, גילי, חוגג יומולדת 50. אז מתבקש שאכתוב לך כאן משהו. מין ברכה עם תוספות כמו שראוי.

אבל איכשהו זה קצת קשה. לא כי אין לי מה לכתוב, אלא כי יש לי הרבה. הרבה מאוד מאוד. הרי מרגע שהכרנו בגיל 11 (בערך) בתחילת כיתה ה' בריאלי, לא ממש נפרדנו להרבה מדי זמן. לפחות עד לימים של קורס טייס שלך (ושלי). הרי רוב התמונות שלי מהימים ההם צולמו במצלמה שלך (זוכר את הפוקט ההיא מפלסטיק?), ולרוב יחד איתך.

ומכיוון שאני כבר ידוע כרגשן בלתי נלאה, וזכרן אובססיבי, זו הזדמנות נהדרת עבורי להתרפק בכיף על הזכרונות המתוקים מהימים ההם, שהחגיגה הזו מזכירה לנו כמה הם כבר רחוקים. אז קדימה, בכיף לצלילה העמוקה 

אז כאמור, הכרנו כשהגעתי לבי"ס הריאלי בכיתה ה'-1 של המורה אסתר ילון, בסוף המסדרון שליד חדר המזכירה. קלטתי אותך די מהר – הבלונדי הכריזמטי הספורטיבי (המורה יגאל בחר אותך לראש קבוצה בשיעורי ההתעמלות). סיפרת אז שהתעמלת מכיתה ג' במכון מארט (כך נדמה לי, לא הייתי שם בעצמי). וגם בכדורסל היית לא רע, וקלעת את הסל המנצח של הנבחרת של הכיתה שלנו בהפסקת ספורט – סל חלק מקו העונשין. ובכדורגל היית שוער, תפקיד שאהבת לאורך שנים.

בחטיבה, כשכבר ידעתי שנהיה שכנים, שיבצו אותנו בכיתות אחרות. כנראה שידעו מה הם עושים. אבל בילינו המון יחד, כשלרוב אני רץ בקלילות את שתי הדקות בין הבית שלך ברחוב ראשי, לשלי במדרגות של אהבת ציון. אחלנו יחד פרוסות גלידה שהיית חותף עם העטיפב מחבילת הכרטון, וימים אח"כ היינו מתענגים עם פרנץ'-טוסט נהדרים שהיית מטגן לשנינו. על השטיח בסלון שלך היינו מתחרים בהורדות ידיים, מעיינים בספר השיאים של גינס ומנסים לשחזר את השיא המוזר בהעמדת מטבעות ובבניית מגדלי קלפים, ומעלעלים בריגוש בחוברות 'לאישה' של אימא שלך בחיפוש אחר תמונות פיקנטיות.

המשכת להעדיף את עמדת השוער גם במשחקי יום שישי בחצר של בי"ס אורט, עם כל החבורה העליזה של הנערים מרחוב רש"י ורחוב בר גיורא (זוכר את רוני, (X2) אלי, מנחם, עמיר, יוסי וכל יתר החברה?). וכמובן, חרשנו את השכונה עם האופניים – השווין הירוקות שלך, שהוחלפו בבר-מצווה בצ'ופר המשוכללות עם חמשת ההילוכים, עולים ויורדים בטיסה ברש"י. לא אשכח לך את הירידה המטורפת שלך, מנסה לבחון באומץ חסר אחריות לגמרי וכמובן ללא קסדה, אם אפשר לרדת ברש"י בלי להשתמש בברקסים. מטורפים...

וכמובן, יחד הצטרפנו בכיתה ז' לצופי-ים, לקבוצה של נועם – עם חיה, ענת, מייקל, רהב, יואל, בועז, פנינה, נוגה, אורנה ויגאל, וגם ישראל נבו והתאומות (שפרשו אח"כ). רק על החוויות הרבות מהשנים שלנו אז אני יכול לכתוב כאן אלפי מילים – על ההפלגות, עבודות התחזוקה, הערבים המשותפים ויתר החוויות הנהדרות שאולי פעם אכתוב עליהם יותר.

יחד קנינו את הגלשן שלנו, שם בנתניה – הסיגל, עם פס ההגהנה מגומי שסביב. בין הראשונים שהיה להם את הכיף הזה, ויחד למדנו לגלוש עליו בטנטורה (כשאתה תופס את העניין מהר יותר ממני), מגיעים לשם עם הפיאט 124 סטיישן של אבא שלך.

ובערבי שישי, ביחד הקרוב והדי אינטימי עם חיה וענת, ובהמשך עם צירופם של נוגה, יוני ומייקל. וכן, היתה גם החוויה ההיא בחוף, בכיתה ט', שלמרות חלוף עשרות השנים, אני לא בטוח שהחסיון מהפרטים פג, וניתן כבר לכתוב את הדברים פה בגלוי...

למרות שלמדנו בכיתות שונות בחטיבה, היינו נוסעים הביתה חזרה באוטובוס 10, בחבורה לא קטנה, עם אביבה, אורנה, מיכל, חיה וטלי. ולפעמים גם איל מרכוס ואלון דיסקין. עוד זמן איכות של צחוקים. אבל באמצע השבוע היתה לנו עוד פעילות – זוכר את גדנ"ע קליעה? איך היינו יורדים אז ברגל למטווח שבואדי רושמיה, עוברים את מחוזות החרדים של גאולה והסביבה. כמה חודשים היינו שם, בימי שלישי אחה"צ, עד שפרשנו יחד.

בכיתה י' חזרנו ללמוד יחד. כלומר עיקר העניין היה הכיף המשותף והקטעים בכיתה – קודם בריאלי הדר עם ההנאה מהתפקיד שלך בקיוסק, ואח"כ בבית בירם. טיולים, בילויים והרבה יחד בעיקר בצופי-ים, כמובן.

שנינו חשבנו על קורס חובלים (כמה צפוי), אבל אתה נשארת לשנת שירות בצי"ח, מהווה עוגן חברתי בשבתות שהיינו יוצאים מהצבא, ואני נסחפתי לקורס טיס. זוכר שדיברנו על זה, אם כי לא בטוח אם היתה לי השפעה עליך בעניין, לתת לטיס סיכוי ולראות מה ייצא לך מזה. אני פרשתי זמן קצר אחרי שהגעת (כמה התרגשתי שגם אתה שם, איתי בבסיס), ואילו אתה המשכת כל הדרך הלאה בקריירה התעופתית הזו.

אחרי שהתחתנתי, הלכו המפגשים שלנו והצטמצמו עד שדי נפסקו לנו. אתה בצבא, ואני בלימודים תובעניים בטכניון. כמה כיף שעכשיו קל יותר לשמור על קשר, גם ממרחקים. וכמה נפלא היה להיפגש ולהתרגש יחד במפגש המחזור. לא הייתי מודע כמה התגעגעתי (וגם עכשיו מצטעפות לי העיניים, כשאני כותב את הדברים).

אז מאחל לך כל טוב, בריאות, שמחה, הנאה והרבה כיף, בכל מה שתעשה בחיים. ושיצליח לנו לשמור על קשר, כי אני באמת מתגעגע לבילויים שלנו יחד, לצחוקים ולכיף.

חיבוק חם, חבר יקר
עופר D

וכמה תמונות מתבקשות מטיול י"ב לסיני

על אחת הוינדמילר בצופי-ים (בתמונה לא ממש טובה, אבל זה מה שיש לי)

       

עוד חתיכה חשובה בפאזל חיי שאני אוסף פה, אתכם חברים.    

והודעה מנהלתית - מכיוון שנגמר לי הדיווח על הטיול הזוגי לסן דייגו, ראוי למלא את מחסן החוויות בטיול נוסף. והקיץ הוא תקופה נהדרת לכף (לפחות כמו האביב, החורף והסתיו). אז אני יוצא לחופשה של כשבוע. לא יודע אם אהיה נגיש לרשת ועד כמה. אולי עוד אצליח לפרסם כמה מהרשומות שהוכנו מראש, ואולי להגיב קצת, אבל בטח לא הרבה יותר. אז שיהיה לכם בכיף, ומקווה שגם לנו. להתראות!