ספר הספרים שלי - שרביט

אתמול העלתה חובבת צילום (תודה ריקי) רשומה מצויינת בשם ספר הספרים לחילוניים. ברשומה היא מביאה ציטוט המשוייך לקאפקא, בנוגע למהותם של ספרים טובים:

"אנחנו זקוקים לספרים המשפיעים עלינו כמו אסון, הפוצעים אותנו עמוקות, כמו מותו של איש יקר לנו יותר מעצמנו, כמו הליכה לאיבוד ביער, הרחק מכל אדם, כמו התאבדות, ספר חייב לחצוב כגרזן בים הקפוא אשר בקרבנו."

ברשומה ההיא מספרת ריקי על ספר מיוחד שיצא לה לקרוא – סנוורים של אליאס קאנטי, ועל הטלטלה שהעביר בה הספר, ובכך ענה על ההגדרה המעניינת ההיא של קאפקא.

אני מניח שלכל קורא יש את רשימת הספרים שנגעו בו עמוק, טלטלו אותו, רוממו את רוחו ושינו את חייו. אז חשבתי שבימים אלה שעוברים עלינו בבלוגיה, לא יזיק לנו שרביט נחמד. כזה שיזכיר לנו את היתרון של תפוז, בהיותו היחד הזה. אבל כמובן שהשרביט המוצע לא מוגבל לחברים כאן בתפוז, והוא פתוח לכולם – בתפוז, בוורדפרס, בבלוגר ובכל פלטפורמה אחרת. השרביט, בהשראתה של הרשומה הנ"ל, מתאים היטב לשבוע הספר, אז בכלל זה יופי.

להלן השאלות המנחות הסטנדרטיות (מומלץ, אם כי לא חובה). מוזמנים להזמין את עצמכם לראיון ספרותי. וישר בהמשכן תשובותי שלי, בתור הראשון שמרים את השרביט:

1.      איזה ספרים אתה אוהב, מה בד"כ מדבר אליך?

אני יכול להעיד על עצמי שכמעט הכל מעניין לי. עם השנים צמצמתי מעט, ואינני קורא יותר ספרי פנטזיה, מד"ב וספרי עידן חדש. גם שירה אני ממעט לצרוך. אבל כל היתר מתקבל בהנאה. ויותר מכך, אני איכשהו מווסת – כמה ספרים מסוגה אחת (נניח ספרות טובה, שהיא היותר פופולרית) ואחריה איזה מותחן או ספר מדע פופולרי. העיקר שיהיו טובים.

2.      איזה קורא אתה? ממתי אתה קורא, כמה, כמה קראת השנה וכמה חשובה לך קריאת ספרים?

קריאה הינה התחביב הוותיק ביותר שלי. מתישהו בכיתות החטיבה (או בתחילת התיכון), בהדרגה, מצאתי את עצמי מבלה יותר ויותר זמן בקריאה. בצבא, אחרי 8 חודשים של טירונות ללא קריאה בכלל, הרגשתי את זה כצורך של ממש. אז גם הבנתי שאני זקוק לזה, והתחביב המעשיר הזה איתי מאז (כ-30 שנה לפחות). היו שנים שקראתי יותר, ויש שפחות. כקורא איטי, גם ככה זה לא הרבה ממש, אבל ההתמדה משתלמת, ועד היום קראתי 669 ספרים (ומי שפספס את רשומותי בנושא בעבר לומד עכשיו שאני גם רושם אותם).

בשנתיים האחרונות אני קורא פחות. הרבה פחות, למרבה הבושה. את רוב שעות הקריאה תופסת הבלוגיה, והרשומות הנהדרות שלכם. ואת הדקות שלפני השינה גונב לי הקאקורו. אז באמת שירד הקצב. מקווה לשיפור בזמן הקרוב.

3.      לקאפקא יש את ההגדרה הנ"ל לספר מכונן. האם אתה מזדהה עם התובנה של קאפקא? מהי עבורך ההגדרה של ספר מכונן?

כל ספר משנה אותי במשהו. אבל ספר טוב, מהסוג המכונן, מחולל בי שינוי מהותי. לכן יש מיני ספרים שונים שיכולים ליפול לתוך ההגדרה הזו – ספרי מדע שחושפים אותי לתובנות ולעולמות ידע חדשים, ספרות יפה שמטלטלת אותי רגשית באופן מיוחד ומשאירה אחריה מטען אישי ניכר וכד`. לא בטוח שמתאים לדבריו של קאפקא, אבל זה שלי.

4.      מהו הספר (אחד או יותר) שעונים על הגדרותיך אלה. מה היה בהם שהפך אותם לכאלה? באילו נסיבות חיים הספר תפס אותך?

עברתי על רשימת הספרים שמהם נהניתי באופן מיוחד. סה"כ ברשימה המצומצמת הזו 35 ספרים. לא רע. חבל שב-4 השנים האחרונות לא נכנס אף אחד חדש לדירוג המתאים לנבחרת. אז ברור שקשה לבחור את הבודדים. כל אחד מאלה תפס אותי בנקודת זמן מתאימה, פתוח לקלוט ולהפנים את מה שהיה לו לספר לי.

בתחום המדעי/מקצועי יש כמה ששינו אותי מהותית: תורת היחסות שהבהיר לי מה מהותה של מחשבה נשגבת והלהיב אותי לפני חתילת הלימודים בטכניון; בני מיננו (מרווין האריס) שפתח לי עולמות ידע חדשים בתחום של אנתרופולוגיה; המטרה ואחריו זה לא מזל (גולדרט) שפתחו בפני את התחום הניהולי שלימים יהפוך לעיסוק הנוכחי שלי; ואחרון, אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן (ריצ`ארד פיינמן) שבאופן מחוייך ומענג הדגים לי מהי מחשבה גאונית

בתחום ההגות היו זן ואמנות אחזקת האופנוע שעורר בי את הכמיהה למרחבים ולאמריקה, ואולי גם השפיע על הרצון להגר שנים אח"כ; לפני ולפנים (אבשלום אליצור) שהדגים לי מהי מחשבה מקורית ומבריקה; המרד השפוף (גדי טאוב) שפתח לי כיווני מחשבה בתחום החברתי שהיוו עבורי קפיצת מדרגה תודעתית.

בתחום של הספרות הטובה, זה מורכב יותר. כי הרשימה שם ארוכה יותר (וטוב שכך). כל אחד מהרשימה הארוכה ניער אותי רגשית, בעט לי בבטן בחלחלה או התרגשות, והשאיר אותי חסר אויר. ובכ"ז, אציין את הבולטים: מילכוד-22 שהיה הכנה משונה קצת לקראת הגיוס. לא מפתיע שלא חתמתי קבע; עשו (של מאיר שלו) שקבע עבורי סטנדרט חדש לכתיבה מהנה; סוף הדרך/האופרה הצפה (ג`ון בארת`) שיחד העבירו בי טלטלה; אדון החצר (אגולף) שהיה כמו אגרוף בבטן; עפיפונים (גארי) שהיה כמו חישמול ישיר באלקטרודות למוקד ההנאה הספרותית. והיו עוד, אבל באמת שזה מוגזם.

5.      האם גם היום היית מחשיב אותו (או אותם, אם יותר) עבורך כספר מכונן?

אני מניח שרובם היו גורמים לי הנאה היום. אחרים הנאה מרובה. במבט לאחור, מתוך עיון ברשימה, יש להם מקום מכובד וראוי בה. אבל חלק מהעניין של ספר מכונן הוא שהוא מחולל משהו המפגש בנקודת הזמן הספציפית. הם היו עבורי חוויה משמעותית בזמנם, שינו אותי בדרכם, ועכשיו אני אחרי השינוי הזה.

6.      האם קראת אותו פעם אחת בלבד או חזרת אליו שוב? ובנוסף, האם חשוב לך שיהיה לך עותק שלו אצלך או שזה בסדר להשיבו לספריה או למי שהשאיל לכם אותו?

בהמשך לסעיף הקודם, די ברור שאני לא קורא ספרים יותר מפעם אחת. ברוב המקרים. אני זוכר מהם מספיק כדי שהחוויה הנצורהנ מהם תהיה חדה וברורה מספיק. אבל אני אוהב אותם על המדף. מספיקה הצצה בגב שלהם המופנה אלי מהספריה להעלות חיוך ותחושה טובה. ובכ"ז, מהרשימה כולה קראתי פעמיים את דמיאן (הסה), בינת השכווי (כי הפעם הראשונה היתה בנעורים), ואת סוף הדרך ו-האופרה הצפה. מאוד נהניתי גם בקריאה נוספת, אבל מן הסתם, האימפקט היה שונה.

7.      מה קראת לאחרונה שמתקרב להגדרה הזו של ספר מכונן (בהנחה שזה לא הספר אותו תיארת)?

כפי שציינתי, למרבה הצער אני קורא הרבה פחות. ממש הרבה פחות. ובכ"ז, הכי קרוב למעמד של ספר מכונן היה עבורי לא רציונלי אבל לא נורא (אריאלי), שכפי שסיפרתי פה פתח בפני עולם שלם של תובנות אנושיות, ועורר הרבה התעניינות שמעבר.

העברת השרביט – את השרביט הזה אני מעדיף להמשאיר פתוח. שכל מי שרוצה, ייטה וירים בהנאה.
אבל לטובת כמה מהחברים החדשים כאן, שטרם חוו שרביטים (כי מזמן לא היה), אעביר בנוסף באופן אישי. 
וככה זה עובד (כפי שהבנתם): מציינים את המועמדים להעברה ברשימה (כאן למטה) ושולחים למועמדים מסרים אישיים להזמנה. להלן:

optimus1 - ליואב, שלא כ"כ חדש פה, ואולי כבר השתתף בשרביט, אבל מתבקש לשלוף אותו מהצללים
חושבים טוב - שיהיה לך בכיף
T42 - גם לך, צילה, שיהיה בכיף השרביט הראשון
ספרותי1 - מנוסה בעניינים ספרותיים, אז הגיע הזמן גם לשרביט
אבי דרורי - כי גם אתה טרם חווית את השעשוע המשותף

מקווה שיהיה כיף!

חג ספרים מוצלח ומהנה לכולנו