הוקרה

לא פעם יצא לי לספר פה על חשיבותה של ההכרה וההוקרה. לרוב זה בהקשר המקצועי שלי, כשאני מכוון (ולעיתים דוחף) את המנהלים איתם אני עובד להוקיר את המאמצים של העובדים, לשבח, ולדעת לומר תודה. כי כל עובד מקבל את הצ'ק בסוף החודש (פה בארה"ב זה לרוב בסוף שבוע), אבל מה שדוחף, מעודד ונותן תחושה חיובית ביומיום, ושולח את העובדים בסוף היום הביתה עם חיוך ותחושה חיובית של ערך זו אותה הכרה ומילה טובה. אפילו רשומה שלמה כתבתי על זה בזמנו, לספר ולתאר את חשיבות העניין.

הסיבה שאני מזכיר את זה כבר ברורה לרובכם. למעשה, אני הייתי בין האחרונים שידע על כך שהנהלת התפוז החליטו להעניק לי את הכבוד המיוחד, ובאירוע הקרנת הסרט והחגיגה לציון 10 שנים לבלוגיה, זכיתי אני להיות בין הארבעה שצויינו לשבח על הפעילות שלי כאן.

על התעודה שמצורפת כאן נכתב שזכיתי "לאות הערכה על ניהול בלוג למופת בעל תכנים עשירים ומגוונים, על כשרון הכתיבה ועל האיכפתיות והפעילות בכל רחבי הבלוגיה." גם הבנתי שנאמרו עוד כמה דברים שבטח היו גורמים לי להתמוגג ולהתרגש במיוחד, אילו הייתי שם בעצמי. כמה חבל שאני מתגורר קצת רחוק מאזור המרכז, ולא הסתייע בעדי להגיע הפעם. בכלל, יש הרבה סיבות להיות מרוצה ממקום מגורי הנוכחי, אבל המרחק מהחברים בארץ לפעמים כואב. לכן אני משתדל לפתות אתכם להגיע לביקור כאן אצלנו. ולפעמים זה גם מצליח (לפחות פעם אחת, בינתיים)...

לגבי חגיגות העשור – האמת שלא תכננתי להשתתף בהן באופן מיוחד. יש לי המון חומרים מטיולים ואירועים שונים, שרק מחכים לפרסום. ורק חזרתי מטיול נוסף, שכפי שגיליתי לכם כבר, גם ממנו יש לי לא מעט תמונות (כאילו שלא ניחשתם). וממילא אני לא פעם עוצר פה לסיכומים שונים – בלוגולדת, ראש השנה ושנה אזרחית לא פעם מחזירים אותי להתבונן על מה שקורה פה, ועל פעלי שלי כאן בבלוג. רק לפני כחדשיים חגגתי כאן 5 שנים של פעילות, וחלקתי אתכם את ההתפעלות שלי בעצמי מהעניין. כי הרי לא חשבתי שאהיה פעיל פה כ"כ. אני פעיל בתפוז בניק הנוכחי למעלה מ-10 שנים, וגם קצת קודם בניק אחר. מעולם לא חשבתי שיש לי יכולת לכתוב באופן כזה שיגרום לאנשים הנאה, אז לא חשבתי בכלל על בלוג. וגם לצלם לא ממש ידעתי, בטח לא ברמה הנוכחית (ויש עוד המון מה ללמוד).

את הבלוג פתחתי כדי לתעד את החוויות מהשהות בארה"ב, מתוך ידיעה שהחוויה קצרה וזמנית, ואפילו שיש לי זכרון טוב למדי, לבטח אשכח לא מעט מהן. לא הייתי מודע בכלל לעוצמת החוויה שבשיתוף (אפילו שיכולתי לנחש, אם רק הייתי טורח לחשוב על זה, כי שיתפתי בהנאה בחוויות אחרות פה בפורומים). כפי שכולכם כבר יודעים, זה סחף אותי בכיף שכזה, שמתישהו אפילו הייתי זקוק לגמילה קצרה. 5 שנות פעילות ו-925 רשומות זה הישג גדול מבחינתי, שאני גאה בו מאוד ומרוצה ממנו באופן שלא דמיינתי. ומרוצה אולי יותר מכך שזכיתי להכיר פה קבוצת חברים נפלאים, בזכות אותה פעילות.

ואם נחזור לעניין הראשי פה, של ההוקרה וההכרה – זה באמת כיף לזכות להכרה רשמית של אנשי התפוז, שגם מסייעת לחשיפה נוספת. אבל אני די בטוח שאחרי 5 שנים די מכירים אותי פה. ואם אמרתי שהכרה ותגמול רגשי מניעים אותנו (ובטח שאותי), אז בזה אני זוכה פה למנה הגונה, בכל תגובה ותגובה שלכם חברים, שמעודדים, מפרגנים, מחזקים, מתלהבים, מאירים זוויות ונקודות מחשבה, ומניעים אותי בכיף להמשיך ולהתפתח ולאתגר את עצמי. כי בלעדיכם אני משוכנע שלא הייתי סוחב עם זה אפילו תקופה קצרה. אני לא בנוי לכתיבה למגירה, וקהל חשוב לי עד מאוד.

אז תודה לדן, למיטל ולשלומי על ההוקרה הרשמית ועל המילים החמות. ותודה מיוחדת לכם הקוראים, הגלויים והסמויים, שבלעדיכם ובלי תגובותיכם, לא היה לזה כל משמעות. ותודה לתפוז כארגון, שמעניק לנו את הבמה לביחד הנפלא הזה שלנו כאן. נאחל לו ולבלוגיה בריאות ואריכות ימים, לעוד עשור, וגם מעבר לו.

ועוד קטנה – יחד איתי זכו להוקרה והערכה עוד כמה בלוגרים, שחלקם חברים ותיקים שלי כאן, וחלקם זכיתי להכיר בזכות אותה הוקרה: obaMom, ליידי סנו המקורית (וכל החבורה המקסימה), איש תרבות רציני, שחרזדה האחת ו-רודפת המכנסיים (המדליקה והאהובה).

סופ"ש מוצלח ומהנה לכולנו,
וחג עצמאות שמח לארה"ב הגדולה, ביתי החדש