שרביט משאל עם

המציאות הישראלית הגועשת כתמיד, הולידה יוזמה של שלומי להעביר שרביט בנוגע לעניין. השרביט הוא כמובן כללי, עם הצעות לנושאים שונים, אבל הכיוון הוא בעיקרו פוליטי כמובן.

בעוד אני מתלבט איך בדיוק לווסת את רצף הרשומות מהטיול לצפון, ולשבץ בינהן רשומות נוספות, קיבלתי משרה את השרביט (תודה, שרה, שחשבת עלי). אני כידוע משתדל להתרחק מנושאים אקטואליים ישראליים, ולא סתם בחרתי לגור היכן שבחרתי, אבל הנושא גרם לי לחשוב. ומכיוון שאין לי השכלה פורמאלית בתחום מדעי המדינה, אז רוב המחשבות גולמיות למדי. ובכ"ז, זו הזדמנות להקדיש קצת מחשבה בנושא, והשרביט הזה הוא הזדמנות טובה לכך.

ובכן, בארץ נהוגה השיטה הדמוקרטית של נציגים – בוחרים מפלגות שאמורות לייצג את דעותנו באופן הקרוב ביותר. וברור שזו בעיה, כי דעותנו לרוב מורכבות, והסיכויים שמפלגה כלשהי תייצג אותנו נאמנה קלושים. לכן לרוב זו ברירת מחדל של הרע במיעוטו (מי שהכי פחות מייצג את הדעות שאיתן אני ממש לא מסכים).

עניין נוסף הוא מידת המעורבות של הפרט בשילטון, תוך מימוש הזכות הדמוקרטית. בארץ הזכות הזו מוגבלת לבחירות בשלושה היבטים – הפרלמנט המרכזי (הכנסת), הפרלמנט המקומי (העיריה), וראש העיר הנבחר. די מוגבל לפעם בכמה שנים. לכן לא מפתיע שאזרחים מחפשים דרכים נוספות להשפיע, ותרבות ההפגנות/מחאות נפוצה ונוכחת עד מאוד במדינה. כולל מחאות כנגד אלה שבהם בחרנו, בהנסיון לכוון אותם לדרך שתדמה למה שהיינו יותר רוצים.

משעל העם הוא דרך נוספת לקבל את דעת הציבור בנושאים השנויים במחלוקת, באופן פרטני יותר. ידועה מכולן הי שוויץ, בה נקרא הציבור להצביע על נושאים משמעותיים. אבל גם במדינת קליפורניה נהוגה גירסה של משאל עם שכזה (לא התנסיתי עדיין, אבל כך אני מבין מהתקשורת ומקריאה). בכל מועד בחירות (יש כמה, לא רק זה המוכר לנשיאות), מצורפת רשימה של נושאי חקיקה שעל הפרק, בהם מתבקש הציבור להביע את דעתו: האם אתה בעד לאפשר נישואין חד מיניים; האם אתה בעד איסור הפלות מעבר לשבוע XX; האם אתה נגד היוזמה ללגליזציה של מריחואנה; האם אתה בעד החוק המחייב חקלאים חגדל תרנגולות בהקצאה מינימלית של XX פוט רבוע לעוף, וכן הלאה נושאים חשובים. והתקשורת מלאה בקמפיינים המנסים לשכנע את הציבור להתנגד או לתמוך בהצעות האלה.

די ברור היתרון של שיטה שכזו, אבל כמובן שיש חסרונות – החל מצורת הניסוח, דרך עניין הקמפיינים הגורמים להעדפה של הדעות שלהן יש לובי עשיר יותר, הבעייתיות של הישענות על דעת הציבור שלרוב לא מבין את הניואנסים השונים, ועוד מגוון הסתייגויות שניתן לקרוא בקישורים שצירפתי.

אבל זו הזדמנות להעלות היבט בעייתי נוסף, שלרוב לא מדובר בו. דמוקרטיה זה שלטון הרוב. אבל הוא מכיל היבטים נוספים כמו תקשורת חפשית, זכויות מיעוטים וכיו"ב. בכל תהליך הכרעה דמוקרטי, הרוב הוא הקובע וכופה את החלטתו גם על המיעוט (בסייגים מוכרים). כך יוצא שכמעט ברוב ההכרעות, גם אלה שברוב מוחץ (נניח 70%), נותרים רבים שמאוד לא מרוצים. לעיתים כמעט ממחצית האוכלוסיה. במשטר פוליטי ייצוגי, ניתן לעבוד על פשרות והתאמות שיאפשרו לחוקק חוקים עם יותר הסכמה בציבור, וגם אח"כ, בעבודת ההכנה בוועדות. אבל במשאל עם ספציפי, כזה שמברר בפרטים הקטנים, מה שהוחלט הוא שייושם. זה משאיר פחות מקום למשחק הפוליטי מהסוג המכובד של מציאת דרכים לפשרה שתתאים לרוב גדול יותר של הציבור.

לקריאה נוספת:

מהויקיפדיה בעברית
הויקיפדיה באנגלית, כולל רשימת המדינות בהן זה נהוג
קליפורניה – מהויקיפדיה ומאתר הרשמי של המדינה

בנוסף, לפי כללי השרביט, אני מזמין אתכם לענות על משאל עם זוטא:

דעתי בנוגע למשאל עם

אני בעד חקיקה ישראלית שתאפשר לפנות לעם בנושאים מהותיים

אני נגד משאל עם, וההחלטות החוקתיות צריכות להתקבל בכנסת

אני בעד לעבור לקליפורניה, ולהנות שם מהתהליך הדמוקרטי

ומכיוון שעד עכשיו הייתי רציני (מדי), מתבקש גם הסקר האלמותי התמידי (אפילו שהוא בעיקרו חורפי):

איך נכון לאכול קרמבו

קודם את הכיפה הרכה, ואח"כ את הביסקוויט

קודם את הביסקוויט מלמטה, ואח"כ את הקרם הנימוך

וכמובן, למרות שאני לא מפנה את השרביט למישהו ספציפי, כולם מוזמנים לקחת אותו ולצאת איתו לכיוונים שאתם רוצים ☺

המשך שבוע טוב לכולנו!