לפני כמה שבועות, באחד מהימים של אמצע השבוע, אני מקבל טלפון מגל באמצע
הסידורים: "אני יוצא לטייל בים, מתאים לך להצטרף?" לא התאים לי, כי
הייתי צריך לסיים כמה דברים, אז נפרדנו באיחולים הדדיים.
עברה כחצי שעה, וכבר הגעתי הביתה. הטלפון מצלצל: "אני ליד הבית שלך, מצטרף
לטיול?" התאים לי יופי, אז ביקשתי כמה דקות להתארגן. הבנתי לבד את אופיו של
הטיול המתוכנן מתוך התשובה לגבי סוג המצלמה שהביא איתו – הניקון הגדולה. ברור שזה
יותר צילום מהליכה קשה.
היעד – אחד מנחלי הסביבה שקרובים לבית שלי בשם הנ"ל. יורדים לכיוון
האוקיינוס, למאליבו. עוצרים בכניסה ל- Winding Way ששם יש חניה לכמה מכוניות, ויוצאים ברגל. ומכאן ניתן למצלמה לספר,
ונעזור איפה שנדרש:
יש קטע מנהלתי ארוך על הכביש, עד הכניסה לשביל בטבע. אז
מצלמים בדרך את הנוף, והאחוזות העצומות
וכמה פרחים וגם אחד מין כחול ולבן של הקליסטמון
נכנסים לשביל הנחל. מצלמים קצת ממנו, מהפריחה ומהנוף
מגיעים למפל הראשון. יבש למדי ולא מעניין. אז מכוונים כלפי
מעלה, בשיפוע תלול באופן קיצוני כלפי המפל העליון
מגיעים למפל העליון ואנחנו לא לבד שם. איתנו חבורת צעירים.
אבל זה לא מפריע לצלם את המפל המכוסה בעשב ואת הסביבה (ואת גל)
משמיצינו, ירדנו חזרה. במדרון התלול עד מאוד. המצלמה בתרמיל
והידיים משמשות לאחיזה, כי הקרקע רופפת. אין תמונות כי כאמור – המצלמה בתיק.
מוציאים אותה שוב בכביש, כי אי אפשר להתעלם מפסל קינטי ענק שמוצב שם בחצר אחת
האחוזות – ברוח הוא משנה את הזוויות בין הזרועות. הנה:
מבט אחרון לאוקיינוס הכחול, וחזרה
איזה כיף ששלפת אותי מהבית, גל. כיף של טיול אחה"צ.
מוצ"ש מהנה, ושבוע מוצלח ונעים לכולנו ☺
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)