התוכנית עם האבא שלי היה לטייל במחוזות ילדותו שברחוב כנרת, יחד איתנו ועם הנכדים, ולשמוע ממנו סיפורי ילדות. אז בסוף הדרך עם האחיינים נפגשנו איתם בהמשך רחוב כנרת, שמהווה סימטה ארוכה.
לכבוד העניין לא רק שהבאתי את המצלמה הקטנה שלי, אלא צירפנו אלינו צלמת מקצועית – את גיסתי, אורית דוב רומאו, שתנציח את היחד הזה שלנו בתמונות. איזה כיף שהפעם יש גם לי צילומים יפים להביא לכאן, יחד עם עיקרי הדברים.
ובכן, טיילנו לאורך הסימטה שהיתה לאבא שלי חצר המשחקים בילדות, ולימים גם אני רצתי לאורכה לא מעט. צילמנו (וכאמור צולמתי שם) לא מעט:
הסימטה עצמה וגם אנחנו
מבני הכביסה הקטנים שבחצרות המוזנחות, ועוד כמה מראות כלליים
המבנים משנות השלושים, בסגנון הבאוהאוס
ביררתי עם אבא מה מצבו, וכמה הוא יכול עוד ללכת. הבנתי שלא הרבה, אבל בכ"ז לחצתי קצת שנעלה במדרגות לבניין שבו התגורר. הבטחתי לתת יד, וככה עשיתי:
עלינו לאט, כל המשלחת, נזכרים בקרולינה השכנה ממול, בהולנדית הזקנה יו (YO, בטח קיצור ליוהאנה) שהתגוררה בקומה למעלה, בשכנה במרפסת ממול שגידלה 300 עציצים מסוג אחד בלבד (משונה), והסברנו לילדים על חלון החלב, ואתו אחד מהסיפור הישן שהתחלתי איתם בכרמל, כשאבא שלי השחיל אותי דרכו. וכמובן שצילמנו, וגם צולמנו (שוב תודה לאורית):
מהנסיון מ-2011 עם אביב, דפקנו על הדלת של הדירה של הסבא והסבתא, אותה דירה שבה גדל האבא מלידתו, ושבה חיו הוריו עד מותם. הופתענו כשפתחה בחורה בת פחות מ-30, שהכניסה בהתרגשות את כולנו פנימה (המשלחת הגדולה כולה). היא סיפרה שנולדה בדירה הזו אליה עברו הוריה ישר אחרי שסבתי עברה לבית אבות. הסתובבנו קצת בדירה, ושיתפנו אותה בזכרונות ילדותנו, ובכלל – היתה התרגשות גדולה. הנה כמה מהתמונות שצילמנו שם, אורית ואני:
יצאנו מהדירה והמשכנו. אבל על זה כבר בהמשך.
סוף שבוע רגוע ובטוח, ותקווה לבשורות טובות לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)