שביל החמורים

כשחשבתי מה כדאי לעשות ביומולדת של אבא בארץ, חוץ מהמסיבה (שעליה עוד אכתוב), חשבתי שיהיה נחמד לבקר במחוזות ילדותו, שאיכשהו גם אנחנו גרנו שם ממש קרוב בהמשך. תיאמנו את זה ליום שישי בבוקר, רק שברכב של אחי יש מקום רק לחמישה. אז הוא הוריד אותי במרכז הכרמל כדי לרדת ברגל, והוא יצטרף עם האחרים בהמשך. אבל האחיינים החמודים לא רצו להשאיר אותי לבד, אז ירדתי איתם. ובדרך ניצלתי את ההזדמנות לסיפורים וצילומים, שאשמח לספר גם פה.

הלכנו לאורך מרכז הכרמל, ובמפגשם של שדרות הנשיא עם רח' סביונים עצרתי וסיפרתי להם את הסיפור שאתם כבר מכירים, על האבן הלבנה הקטנה וההסבר של האבא שלי, שבזכותם (אולי) יש לי זכרון כזה. הנה התמונות:

מרכז הכרמל

הפינה עם האבן הקטנה

המשכנו וחצינו את רחוב יפה נוף, והתחלנו לרדת במדרגות הכה מוכרות לי מילדותי, שנקראו בעבר 'שביל החמורים', ונראות היום 'מדרגות גדרה'. במדרגות האלה ירדנו אז אבא שלי ואני בסיפור שבקישור הנ"ל (אליו עוד אתייחס ברשומה הזו ובבאה כמה פעמים). המדרגות שונו עם השנים, שופצו ושופרו עד מאוד, אבל עדיין יכולתי להדגים להם איך הייתי יורד אותם (כמה פעמים בשבוע), בדילוגים מהירים, קופץ לפעמים גם 8 או 10 מדרגות בטכניקה שפיתחתי לעצמי לבלום את הנחיתה הקשה. אבל הפעם לא קפצתי, אז היה אפשר גם לצלם:

יפה נוף

מדרגות גדרה

עברנו ליד הבית של אבי נעים, איתו ביליתי המון שעות יחד, והיה גם כיף לשוחח לא מזמן, אחרי הרבה שנים. אז כמובן גם שם צילמתי, וזה בהחלט היה דומה, למרות השינויים:

חצינו יחד (בזהירות מתבקשת) את שדרות וינגייט, וירדנו במדרגות שלא רואים במפה, דרך בית הכנסת שנראה מוזנח, אבל בילדותי היה חדש, דרך בית החתולים בו מכל חלון הציצו כמה, דרך גשר הבטון הצר וגם הצצנו לתעלת ניקוז מי הגשמים שפעם זחלתי לתוכה ולא מצאו אותי במשחק מחבואים, והמשכנו לרחוב רמבן:

רחוב רמבן, בו רכבנו באופנים עם קובי, שרית היפה, ליאור וחבורה גדולה של ילדי רחוב ראשי

הירידה החסומה לבית הישן

מכיוון שהמעבר היה חסום לבית בו גרתי, ירדנו במדרגות אהבת ציון, שנסללו מאוחר יותר כשכבר לא גרנו שם. גם הצצנו לבית הישן בו גרנו, ואפילו פגשנו את חדווה יושבת כהרגלה על מדרגות הבית, כאילו לא חלפו 30 שנה.

הלכנו לאורך הרחוב, ואני מצלם – את המראה הכללי, גן שמש העגול, הבנין שהפך לרכבת עוד יותר ארוכה בו היתה המכולת של טרטר ובו גרו מנחם, אורנה, עמיר, טלי, רוני ועוד כמה חברים, את המשכו (שאז טרם חובר) בו גרו רוני, יואב, פנינה ואלי, את החצר הקטנה של הדודה שלי שושנה ואת החדר של רונן, את פינת רחוב ראשי בה גרו משפחת ברוקמן, ובקצה העליון מעל המכולת של פוזננסקי, המרפסת המוכרת של גילי בה בילינו לא מעט שעות:

ירדנו במדרגות שבין הבניינים (שכצפוי לא מסומנות בכלל במפה) חולפים על פני המרפסת ממנה היו שמחים לקראתי הסבא והסבתא כשהייתי קורא להם כל פעם שעברתי שם, בדרך לרחוב כנרת, שם נפגשנו עם החברה.

זו בגדול הדרך, למעט שני קיצורי דרך בין הבניינים שאפילו גוגל לא מכיר.

ועל מה שהיה בהמשך – כבר בהמשך.

איחולים לשקט שפוי ובשורות טובות לכולנו