מזרון

מתישהו בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, כשעבדתי כמהנדס פיתוח בחברת היי-טק, הסתובב לו דוא"ל שגרם להרבה חיוכים של הסכמה בינינו. לא יודע למי מגיע הקרדיט עליו, אז הנה הוא כאן (ומי שיודע לומר משהו בעניין הקרדיט – מוזמן):

איש בכדור פורח מבין שאיבד את דרכו. בעודו יורד בגובה, הוא מבחין באדם למטה.

"סלח לי, האם אתה יכול לעזור לי?", צועק האיש מהכדור הפורח לעבר האיש שלמטה, "הבטחתי לחבר שאפגש איתו בעוד שעה, אבל אינני יודע היכן אני."

"אתה בכדור פורח", עונה לו האדם שלמטה, "אתה מרחף בגובה 30 רגל מעל האדמה ואתה בין 40-41 מעלות אורך צפון לבין 59-60 מעלות רוחב מערב!"

"אתה בטח מהנדס", אומר לו האיש בכדור הפורח.

"נכון מאוד", עונה לו האיש מלמטה, "איך ידעת?"

"ובכן", מתחיל האיש בבלון, "כל מה שאמרת לי הוא נכון טכנית, אבל אין לי מושג מה לעשות עם המידע הזה, והעובדה היא שאני עדיין אבוד. למעשה, לא היית לי לעזר רב."

"אתה בטח מנהל", אומר לו האיש על הקרקע.

"נכון מאוד", עונה האיש שבבלון, "איך ידעת?"

"ובכן", מתחיל המהנדס, "אתה לא יודע איפה אתה או לאן אתה הולך, עלית לאן שעלית בגלל כמות גדולה של אוויר, הבטחת הבטחה שאין לך מושג איך לעמוד בה ואתה מצפה שאני אפתור לך את הבעיה. למעשה, אתה בדיוק באותו מצב בו היית לפני שנפגשנו, אבל איכשהו עכשיו זו אשמתי…"

בסיפור הותיק והמשעשע הזה נזכרתי לא מזמן במהלך החיפושים לקניית מזרון חדש למיטה הגדולה שקנינו במעבר לביתנו החדש. אחרי 17 שנה עם המזרון שהגיע איתנו מהארץ, הגיע הזמן להתחדש. בשוק יש המון סוגים ומינים - ספוג לטקס (גומאוויר), ספוג סינטטי, קפיצים במגוון עצום של מינים ומבנים. אבל כאמור, אחרי 17 שנה של שינה נינוחה וערבה על מזרון של Tempur מסוג Memory Foam (לא זוכר את המינוח בעברית) היה אמור להיות יותר קל להתמקד.

עם הזמן צברנו קצת יותר נסיון ולמדנו עוד קצת על טעמנו והעדפותינו בתחום הזה, כשהשיא היה בנופש ב- Big Bear לפני פחות משנה. המזרון שם היה מזרון קפיצים, שהייתי מגדיר כמשהו שמזכיר קרם שניט – שכבה רכה של קפיצים חלשים באמצע, ומשטח קשיח מלמעלה שמזכיר דיקט. שום תנוחה לא היתה נוחה ליותר מחצי דקה, מה שגרם לסיבובים והתהפכויות בלתי נגמרות, כשכל התהפכות של אחד מאיתנו מעבירה במיטה גלים רוחביים שמנערים את הפרטנר הלילי. אני סיימתי את הלילה בשינה על הספה בסלון, שלמרות צורתה הבלתי אפשרית היתה נוחה יותר מהסיוט הקשיח והמתנדנד ההוא.

את תהליך החיפוש התחלנו בביקור בכמה חנויות מזרונים בסביבה (שבמרחק הליכה מהבית). למרות שבגדול ידענו מה אנחנו רוצים, די התלבטנו. כי לא קל לשלוף את פנקס הצ`קים לחתימה על סכום של כ-3000$ בערך. אז אם פעם זה היה פשוט, היום זה מורכב יותר. גם בתחום המצומצם הזה, לכל חברה יש כמה וריאציות של קשיחות, עובי, מרקם והרכב, עם שכבת ג`ל, שכבה ספוגית, שכבת בסיס ועוד מיני הסברים מתוחכמים. גם השכיבו אותנו על מיטה ממוחשבת להסביר לנו בעיון שאנו זקוקים לקוד ירוק. יופי. וכמובן, הוזמנו `לבדוק` את המזרונים ולהישכב עליהם, להבין אם זה נוח או לא. אבל כמה כבר אפשר להרגיש בכמה שניות? הרי צריך לילה שלם (לפחות) בשביל לגבש דעה.

בקיצור, אשתי (להלן בתפקיד "המנהל") פנתה אלי (בתפקיד הטבעי של "המהנדס") במילים שאמרו "טוב, הבנת את כל ההבדלים, הקשיחויות וההיבטים הטכניים, אז מה אתה אומר שכדאי לקנות?" ואני, למרות היותי מהנדס, נכשלתי בלאגד יחד את שלל פרטי המידע לכלל תובנה שלמה, כזו שממנה אוכל להסיק מה נוח ומה עדיף. ואולי בכלל אפשר להסתפק בשכבה של ה- Memory Foam הזה על מזרון בסיסי שתעשה את אותה עבודה במחיר של כ-100$ בלבד? מבאס..

מזל שהיתה שם רשת Costco המוכרת, שמלבד היותה זולה בעשרות אחוזים בד"כ, יש לה גם מדיניות החזרות גמישה להפליא. בלי לשאול אפילו הם לוקחים את הפריט הלא נחוץ ומזכים במלוא המחיר, גם אחרי תקופת נסיון לא מאוד קצרה. היתרון בכך הוא שזה מאפשר ללא היסוסים מוגזמים לקחת משהו תוך ידיעה שאם לא יתאים אפשר לסגת. רשת ביטחון נוחה למקרה של החלטה שגויה.

לגמרי במקרה, היה לרשת מבצע עם היצרן הידוע Sealy. אז בו במקום בחרנו לנו את המזרון היקר בהיצע, במחיר אטרקטיבי של כ-1700$, שנמוך בכ-1000$ לפחות ממחיר מוצר מקביל בשוק. ומאז אנחנו ישנים על ענן רך ומפנק, לא מרגישים את הצורך המוכר להתהפך כל הזמן כי לוחץ ולא נוח. רק שמוזר לישון על מיטת King ענקית. צריך לצאת למסע ולהיפגש באמצע הדרך..

המשך שבוע מוצלח, רגוע, נינוח ושלו לכולנו

התמונה הפעם אינה שלי, אלא מאתר מכירה של מזרוני סילי