כוכב נולד

לא תכננתי לכתוב את הרשומה הזו. האמת, לא היה לי מושג על מה בכלל אכתוב, ודי נמרחתי. אז שמחתי במיוחד כשראיתי שעלה פרק נוסף בתוכנית האהובה. רק שהתוצאות דחפו אותי לכתוב את הרשומה הזו, כי אני מתקשה לחשוב על דברים אחרים, וכבר גמרתי להכין שני לחמים והעמדתי על הכירה סיר פיקנטי עם שוקי עוף.

אני די עוקב אחר התוכנית עוד מהעונות הראשונות, אם כי דווקא את הראשונה די פספסתי. וגם את השביעית, כי הגענו לארה"ב והיינו עסוקים בעניינים אחרים. אבל בסה"כ, אני צופה די אדוק, יחד עם המשפחה, מה שלרוב הפך לבילוי משפחתי משותף (כולל הכלבה) מול מסך המחשב הקטן, לרוב על המיטה של הבת.

אני מודע לביקורות על התוכנית. במיוחד בארץ, שפימפום מוגזם בפרומואים הפך את זה למעיק. וגם פסטיבל הסחטנות הכספית במסרי ההצבעה גרר מחאה מוצדקת עד מאוד. ובכלל, למה לאפשר יותר מהצבעה בודדת לכל אמצעי אם לא לסחוט כספים? אבל היתה גם ביקורת עניינית, של מסחור מוסיקאלי, של רדידות ושל עידוד קאברים במקום מוסיקה מקורית.

אבל למרות הנ"ל, ולמרות שיכולתי להסכים עם חלק מהביקורת, אני אוהב את התוכנית. קודם כל, במיוחד בשנים שאני פה, זו הזדמנות להנות שוב משירים ישראלים מוכרים, רובם אהובים. אבל יש סיבה נוספת, ספציפית יותר שבגללה אני אוהב את הרעיון שמאחורי התוכנית, ובעצם דרכה למדתי להנות מקאברים בכלל. הבנתי המוסיקלית מוגבלת למדי. לכן כל שיר שאני שומע, זה מה שהוא – מילים, לחן, הפקה. וכאשר מישהו עושה קאבר מוצלח, הוא מכניס פרשנות אישית אחרת לשיר המוכר. וככה אני מגלה שאפשר אחרת, שונה מהמקור ולא פעם לא פחות טוב.

חוצמזה, כיף לראות את החברה הצעירים מתפתחים מתוכנית לתוכנית, מעשירים את יכולותיהם ומשתפרים. וגם אני לומד קצת, מרגיש שאני מבין יותר, מסוגל לזהות ביצועית טובים, מודע לאיכויות ביצוע, לקול ערב ועמוק, ובעיקר – יכול לזהות (ומקבל משוב מביקורות השופטים) מתי הביצועים מוצלחים ואינטיליגנטיים, מתי עצורים, מתי צעקניים ומתי מרגשים.

ולכן ברוב השנים הצלחתי לנבא היטב את הכשרונות היותר גדולים, את מי שיעפילו לשלבים המתקדמים של התוכנית. כי תמיד היו בודדים שסיקרנו אותי בביצועים שלהם, שהביאו משהו אחר לשיר המוכר, לפעמים עד כדי קושי לזהות אותו (במובן החיובי של הביטוי). אז בשנה שעברה הפייבוריט שלי היה דויד לביא, שהפעים בביצועיו המקוריים והגיע למקום שני. שנה לפני היו לי שני פייבוריטים – דיאנה דולבי שצימררה אותי בביצועיה וזכתה, ואוהד שרגאי שהגיע שלישי. בעונה החמישית (כי כאמור פספסתי שתיים) הפייבוריטית שלי היתה מרינה מקסימיליאן בלומין, שלכל שיר שלה חיכיתי בסקרנות, והגיעה למקום שני. בעונה הרביעית נהניתי במיוחד ממאיה רוטמן, שהגיע למקום שני. בעונה השניה אהבתי את הביצוע המרשים של לירון לב, אפילו שלא הגיע לשלישית הגמר. סה"כ, יכולת הניבוי שלי התגלתה כלא רעה כ"כ, גורמת לי לחשוב שמה שאני מוצא בצעירים המוכשרים מוצאים גם אחרים.

השנה עקבנו ממש מההתחלה, עוד משלב האודישנים, מנסים לזהות כבר בהתחלה את הכשרונות שיצמחו. ובין כל האודישנים בלטה אחת מעל כולם – אנה אקהארד, שביצעה שיר ותיק עד מאוד, לפנות ערב שבוצע במקור ע"י עדנה גורן, ואנה גילצתה אותו מחדש מבצעת אותו באופן מקורי, ענוג ומכשף. משיר לשיר היא הפתיעה אותי, מצליחה להביא איכויות חדשות לשירים שבחרה ומתבלטת מבחינתי גבוה מעל כולם. בהמשך, עם הצטברות הזכיות שלה בבחירת השופטים את ביצועיה למצטיינים, היה לי ברור שלא רק אני חושב אותה למועדפת, אלא יש הסכמה כללית שהיא מעל כולם. וגם בתוכנית האחרונה, הביאה צבעים מעניינים לשיר הותיק של אתניקס – כתם הפרי, מביאה לו גוונים רומנטיים מעודנים. אני מאוד אהבתי, אבל נראה היה שהשופטים פחות אהבו. מה שיותר גרוע, הקהל בבית לא אהב, ולא זכר לה את ההצטיינות בביצועים הקודמים, ובאופן מפתיע עד מאוד שלח אותה הביתה.

אני משוכנע שהיא עוד תמצא את דרכה לבמה, ולעולם המוסיקה. אבל מבחינתי, התוכנית בלעדיה איבדה את טעמה. כמה חבל שלא נזכה לשמוע את הפרשנויות המרתקות שלה לשירים, שתמיד סיקרנו אותי וגרמו לי להמתין לתוכנית הבאה. אמנם יש שם עדיין עוד כמה כשרונות לא רעים, וגם עוד כמה בינוניים, אבל ללא מישהי כמוה שמצליחה להביא לכל שיר משהו מפתיע ומיוחד, זה כבר לא זה. באסה!

בינתיים אין את הביצועים של אנה ביו-טיוב, אבל יש את האחרים. אז כדי להיזכר, להלן כמה קליפים של החברים היותר טובים לאורך השנים:

לירון לב

מאיה רוטמן

מרינה מקסימיליאן בלומין

דיאנה גולבי

אוהד שרגאי

דויד לביא

בסוף מצאתי כמה קליפים בפליקס של אנה, רק שלא הצלחתי להטמיע אותם. אז מי שרוצה בכ"ז (וגם בשבילי) הם כאן, רק שצריך המון סבלנות לכ-5 דקות של טעינה מהשרתים של התפוז:
הכל עומד במקום
שחמט
מונו
עץ ירוק מפלסטיק
החיים בוורוד
כתם הפרי

סופ"ש נעים, חברים