בוקר מוקדם, לפני היציאה לעבודה
טוב, התמהמהתי מעט עם הרשומה הזו שמסכמת את חודש יולי. גם כי היו עניינים אחרים להעלות, אבל בעיקר כי רציתי לנצל אותה כדי לציין חגיגה קטנה פה בבלוג – זו הרשומה ה-800 שמפורסמת. לא יכולתי לדמיין הישג יצירתי שכזה כשפתחתי את הבלוג לפני מעט יותר מ-4 שנים. ואולי יותר מפתיעה היא העובדה שברשומת הנושאים לכתיבה יש עוד המון רעיונות שמחכים שאפתח את סיפורם לרשומה. בהחלט תחושה של הישג 
ולעניין השגרתי של הרשומה החדשית הזו - יולי היה חודש חיובי. עשייה ברוכה לצד בטלה מבורכת ובהיה טלוויזיונית באולימפיאדה. לצערי זה רוב הספורט שעשיתי החודש. גם יצאנו לנופש מהנה בהרים, עליו התחלתי לספר לכם פה, וטרם סיימתי. אז הנה, לעניינים השונים:
יומולדת לאביב
זה כבר הפך למסורת משפחתית עגומה, שאביב שלנו חוגג יומולדת ואני לא איתו בחגיגה. בשמונה השנים האחרונות יצא לי להיות איתו רק פעם אחת ביומולדת. בכל שאר המקרים היו כל מיני אירועים ונסיבות שהביאו אותנו להיות מרוחקים דווקא ביום הזה. וגם החודש הוא בארץ ואני מעבר ליבשות וימים. אז איחלתי לו טלפונית, ובפייסבוק, וגם עכשיו פה – מזל טוב, ילד יקר ואהוב שלי. מתגעגע עד מאוד.
רובן
שלוש שנים חלפו, ורובן חסר לי. אני נזכר בו כשאנחנו אוכלים בחוץ (ממנו קיבלתי לא מעט השראה של הנאה ממסעדות), כשאנחנו מטיילים, כשאני מדבר או מקבל תגובה פה מאשתו, כשאני מצלם, ובכלל – המון. אני זוכר אנשים שלא דיברתי איתם 40 שנה, אז ברור שרובן צץ לי התודעה בתדירות גבוהה.
האזכרה החזירה אותי לביקור בארץ באוגוסט שלפני שנתיים. הלכתי אז עם עדנה לראשונה לבקר בקבר. כל הנסיעה לבית הקברות תהיתי מה ארגיש למול האבן. למקרא שמו על האבן הלבנה השתחרר לי באחת מחסום ההכרה, ובכי ממושך וחסר מעצורים טלטל אותי שם, בחום אוגוסט הלוהט. אני לא נוהג לבקר בבתי קברות, מתוך הנחה (אולי מוטעית) שאין באבן לייצג את האיש היקר שנפטר. נראה שזה לא בדיוק כך, והרגשות מציפים אחרת לנוכח מקום הקבורה.
אז כמובן זה אחרת אבל גם אל רובן אני מתגעגע מאוד.
עבודה
כבר סיפרתי שיש לי סיפוק רב בעבודה, כשבזמן לא ארוך מתחולל שינוי משמעותי בחברות איתן אני עובד, והתוצאות ניכרות. יצא לי לצטט השבוע באחת השיחות משהו שאמר לי פעם עמית לעבודה, בהקשר המקצועי שלנו כיועצים בחברות, ואני שמח לשתף גם כאן:
"לרוב העובדים ברוב מקומות העבודה יש תלונה די קבועה, שכ-95% מיומם מוקדש לעשיית הדחוף. מין כיבוי שריפות מתמיד. ורק כ-5% לדברים שבאמת חשובים. ואילו לנו, היועצים, יש את הזכות להוות עבורם את אותם 5%"
לא מפתיע שאני אוהב את מה שאני עושה, גם אם זה לא פעם מתיש למדי.
זכרונות
שיטוטים אקראיים במרחבי הזיכרון מובילים אותי למקומות מעניינים. פעם זה מוביל אותי להיזכר באורנה ובצורת רגליה, וכמובן גם למקומות אחרים. מבט קצר בנעלי השחורות שמשמשות לי בעיקר לעבודה הוביל אותי להיזכר בבועז הג`ינג`י מקורס טיס, שהיה אלוף העולם בצחצוח נעליים, מפיק מהן ברק מדהים שבלט למרחוק בשורת הנעליים המבריקות במסדרים הקפדניים בהגזמה של אז, ולימד אותי כמה מהשיטות המבריקות, כשהיה שכן שלי באוהל 10 במיטה הסמוכה. גם נזכרתי בשלומי החמוד שהיה אח"כ בחבורת ידידי גם מחוץ לצבא, באיתן שהיה שורף שקלים רבים ואת כל רגעי הפנאי המעטים על מכונות הפאק-מן וקרבות החלליות שבשקם, וגם בחברים אחרים שהיו איתנו באוהל.
נזכרתי גם בירון, שהיה במיטה שמולי, וחיבבתי אותו בתקופת היכרותנו הקצרה עד שעזב את הקורס שבועות מעטים אח"כ ומאז לא שמעתי ממנו. אבל הסתקרנתי מה עלה בגורלו, אז חיפשתי אותו ב- Linked-In, שלמי שלא מכיר זו הרשת החברתית המקצועית. הופתעתי לקרוא שהוא חי ביוסטון שבטכסס, שעזב את המושב בשרון בו היה גר (זכרתי בטעות כפר ורבורג במקום ויתקין), ועוד מיני עובדות מקצועיות מהקריירה שלו. אז יצרתי קשר, והתכתבנו קצת, ואח"כ שוחחנו שיחה חביבה בטלפון. נחמד העניין, ואולי יצליח לנו להמשיך ולהיות בקשר.
זיקוקין
בתחילת יולי נחגג כאן יום העצמאות האמריקאי. אבל ביום ראשון שאח"כ, לפי המסורת המוזרה קצת של עיר מגורי, היתה חגיגה בפארק (שוב הופעת מוסיקה) ואחריה מופע זיקוקין. לא ברור מה יש בזיקוקין האלה, אבל זה תמיד כיף. אז צפינו במופע שהופעל מגג ביה"ס. התמקמנו ברחבה שליד הבית, העמדתי את המצלמה וצילמתי בוידיו את הכל. קצת מבאס היה לגלות שממש ביני לבין מרכז המופע צמחו להם שני עצים גדולים, שחסמו קצת את הראות, אבל בכ"ז היה נחמד. אז הנה כמה תמונות והוידאו הארוך שיצא טוב יותר ממה שציפיתי:
זהו להפעם.
איחולים לחודש קייצי סביר, בטוח ומהנה לכולנו
☼
איחולים לחודש קייצי סביר, בטוח ומהנה לכולנו
☼
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)