יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

Sandstone Peak

הצילום הפעם של גל, ויש עוד תמונות של גל ושל ואיתן
בחג סוכות הודיע לי גל שהוא הוזמן להצטרף לטיול של מת"י, והציע לי להצטרף אליו. מת"י זה מרכז תרבות ישראלי, שנוסד לפני כשלוש שנים ע"י כמה נשים ישראליות. יש בו מגוון פעילויות לכל הגילאים. גם על הטיולים המאורגנים דרך מת"י שמעתי, אבל לא יצא לי עדיין לטייל איתם. הטיול הפעם היה ממש קרוב אלי הביתה, רק כמה ק"מ, בהרי סנטה מוניקה הקרובים למקום מגורי.
נפגשנו, גל ואני, במרכז מסחרי קרוב ויצאנו יחד לנקודת המפגש. בדרך ראינו שסומנו שלטים של מת"י, עם חיצים המסמנים את הכיוון לנקודת המפגש. הבוקר היה קריר למדי, ושמיכת ערפל יפה כיסתה את העמק. עצרנו רגע להתבונן ולצלם:
 
הגענו בשתי דקות איחור (הדרך המתפתלת איטית ממה שתוכנן), ופגשנו שם את שני המארגנים – זוג נחמד ומנוסה בשלל טיולים רגליים וטיולי אופניים בשם איתן ודורית. המתנו איתם קצת, והצטרפו עוד כמה חברה, כולל משפחות, נערים וילדים. חבורה בהחלט נחמדה. אז התחלנו ללכת במסלול, מתכננים רק קטע קצר יחסית ממסלול היקפי שיש במקום. היעד – הפיסגה הגבוהה ביותר בהרי סנטה מוניקה, הצופה לאוקיינוס מצד אחד ולעמקים מצד שני, שגובהה כ-1000 מ`. בדרך אני (וגם אחרים שהיו שם) מצלמים את הנוף ואחד את השני:
זו היתה הזדמנות טובה להנחיל קצת תרבות יהודית/ישראלית לדור הצעיר, אז דורית טרחה והביאה את ארבעת המינים, סיפרה קצת על הברכות וההמשלה המוכרת, לצעירים (שלא ידעו הרבה בנושא):
הסלע האופייני בסביבה שלנו הוא שלע משקע, מין אבני חול שהתרוממו מהאוקיינוס. לכן שמו של המקום כפי שהוא. אבל משום מה דווקא הפיסגה עצמה היא מסלע קשה, לבה שבקעה והתרוממה שם במקום. בקצה העליון יש שלט זיכרון לאדם בשם הרברט אלן, שהיה פעיל בצופים המקומיים. החברה בצופים הגישו בקשה לשנות את שמו של ההר על שמו של אותו אלן, רק שלמרבה הצער הוא היה עוד בחיים, כך שהבקשה נדחתה.
הנוף מהפסגה יפהפה, אז ברור שגם שם צילמנו לא מעט:
ומכיוון שהפעם לא הייתי היחיד עם מצלמה, זכיתי גם אני לכמה תמונות, בחסות החברים:

תודה לדורית ואיתן על האירגון, ההובלה והאווירה
ותודה לגל שהזמין אותי להצטרף
איחולים לסופ"ש מוצלח לכולנו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)