יום שבת, 16 ביולי 2011

תאילנד 2004

 תמונה מייצגת מהארץ היפה
הפעם הראשונה שעבר לי בראש לכתוב חוויות, לא ידעתי בכלל שיש כזה דבר שנקרא בלוג. זה היה בקיץ של 2004, ישבתי מכווץ במושב באוטובוס, מנסה להתחמק מהטיפות הקרות של המזגן שטיפטפו עלי, מנסה להתאפק ולהצליח לא לישון עד שנגיע בבוקר למעבורת שתעביר אותנו לאי קוסמוי. הזהירו אותנו שלא כדאי לישון בנסיעות הלילה האלה, כי קרו כבר מקרים של שוד באוטובוס של הנוסעים הישנים התמימים. סה"כ די הצלחתי להחזיק מעמד, ולא ישנתי (כנראה בכלל, או כמעט).
מה שהחזיק אותי ער זה המילים שדמיינתי לכתוב על הטיול הזה, שהיה עמוס בחוויות ובצחוקים משפחתיים, והנסיעה הזו היוותה את הרבע האחרון של החופשה המופלאה של שלושה שבועות שלקחתי ממקום העבודה (ההוא שעליו סיפרתי שעשה לי רע).
בבהייה ארוכה באורות העמומים שחלפו בחלון, מטושטשים מהבל פי שהתעבה עליו, חשבתי שהיה נחמד לספר איך נהגה הטיול הזה ביוזמה של הליידי, איך התארגנו לקראתו באיסוף מידע ובלוגיסטיקה. ואחרי שטסו החברה כמה שבועות לפני (כי בבי"ס יש יותר ימי חופשה מבתעשיה) כמה דאגתי להם כשלא הצלחתי ליצור איתם קשר כמה ימים אחרי שנחתו, ומה עשיתי כדי למצוא אותם בכ"ז.
גלגלתי בפרטים את האירועים המלחיצים בנמל התעופה, כשהתיק שלי הלך לאיבוד כי איחרתי לטיסת ההמשך שהסתבר שיוצאת מטרמינל אחר. ולספר על החוויה הנעימה של לטוס במחלקת עסקים בפעם הראשונה, גם אם לטיסה די קצרה. ומפגש ראשון באותה הטיסה עם חריפות היתר של האוכל המקומי התאילנדי, כשהוגשה לי מנת אורז לא חריפה, שרק ליופי קושטה במין נקודות אדומות קטנות שבמבט בוחן התגלו כפרוסות זעירות של פלפל חריף זעיר.
והמפגש עם המשפחה בהמשך, אחרי חשש מתבקש, כי כבר הספקנו להתרגל לקלות של הסלולאריה אבל שם היא לא היתה זמינה. ועל המצלמה הדיגיטלית הראשונה שקניתי בדיוטי-פרי, שאח"כ שירתה אותי כ,כ יפה בטיול הזה והרבה אחריו. וכמובן, על החוויות הנהדרות שהיו לנו עד אותו הרגע.
בינתיים עברו 7 שנים, ומאז נסענו עוד כמה פעמים לכמה טיולים, וכמובן שיצאנו להרפתקה הגדולה של החיים פה בארה"ב, שאתם כמובן מכירים. ופתחתי בלוג שבו יחד עם מגוון נושאים, אני מרכז את ההיסטוריה המשפחתית. אז הגיע הזמן שגם החוויות ההן תקבלנה במה ראוייה, כי היה כיף אמיתי ששווה לתעד ולשתף. אז מבטיח שההמשך יגיע, גם אם בפחות פירוט ממה שאז התגלגל לי בראש, ואולי גם בפחות הומור, כי מעט מהצחוק נשחק בכ"ז בזכרון.
 

מקווה שתהנו מהסידרה הזו, שאשתדל להעלות בהדרגה
וכמובן, שבת שלום לכולם

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)