יום שלישי, 19 ביולי 2011

תאילנד 2004 – צ`אנג מאי


כשיצאתי מהטרמינל הראשי בבנגקוק, קיבל את פני הבל חם, לח ומפוייח – די דוחה בהתחלה, אבל איכשהו מתרגלים כנראה. עשיתי את דרכי לכיוון הטרמינל לטיסות פנימיות. הייתי די לחוץ כי התרמיל שלי המשיך לבד לכיוון היעד. כשאיחרתי את טיסת ההמשך לצ`אנג מאי הייתי ממש מוטרד בעניין התרמיל האבוד. רווח לי מאוד למצוא אותו נטוש בטרמינל, מחכה לי בפינה זנוחה.
לקחתי מונית לכתובת שניתנה לי, נרגש לפגוש סופסוף את בני המשפחה שחזרו בעצמם מטיול ללאוס. רציתי כבר לראות אותם ולהרגע, כי למרות שהצלחנו לשוחח מעט מידי פעם, עדיין לא הייתי רגוע. את המפה של העיר הכרתי באופן חלקי, מספיק להבין את המבנה והכיוונים. אז לא הצלחתי להבין למה הנהג עשה סיבובים מיותרים בדרך למלון. זו דרך פשוטה למדי אז ממש אין סיבה. אח"כ פיתחנו על זה תיאוריה, שהבחור כנראה השתלם בפאריז במכללה המוניוּת, רק ששכחו להסביר לו שהטריק הידוע לא תופס עבור מחיר שנקבע מראש.
הפגישה עם אשתי והילדים היתה מרגשת. כצפוי וכמובן. אחרי התמקמות במלון העגמומי יצאנו לסיבוב ערב של נשנושי רחוב, תרגיל שעשינו אח"כ עוד המון פעמים בחדווה רבה.
 
הדבר היחיד שהיה טוב במלון הזה היתה הבריכה, שקפיצת ריענון בבוקר הנעימה את המשך היום:
 
סיכמנו עם מלון אחר ועברנו אליו – יפה יותר ונעים יותר. אז גם הסבירו לי שכדאי שארגע מתזזית הטיולים ואעביר את עצמי ל-"שעון תאילנד" – נינוח, רגוע ומתפנן. אח"כ גם צילמנו קצת במלון את החברה (צעירים מהיום ב-7 שנים, כאמור ☺):
 
בעיר עצמה יצא לנו לבלות כיומיים. ביום הזה שאחרי הנחיתה שלי, שהתמקד בשיטוטים בעיר היפה, נשנושים בדרך של כל מה שרק יוצא (טעים ומגוון וכייפי) ובתיאום טיול של 4 ימים עם ג`יפים בהרים. אבל עליו בנפרד. באותם ימים הלכתי מוקסם בשווקים התוססים, במבנים המצועצעים אבל היפים מאוד, נהנה מיפי עתי הג`ונגל שגדלים בכל הסביבה, ומתלהב משלל יצירות האוּמנות (בשורוק) שרואים שם. אני מניח שאקדש לנושא המרתק הזה רשומה עצמאית, כי מדהים באמת מה שהם מכינים ממגוון החומרים הזמינים להם.
אז להלן קצת ממראות העיר, על שלל מקדשיה הרבים בכל פינה:

וברשומה הבאה – הטיול המדהים להרים
המשך שבוע טוב לכולם

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)