בשבת של ה-18 ליוני חיפשתי באינטרנט מה אפשר לעשות ולאן לטייל. גילינו שבעיר הקטנה והלא רחוקה אוהיי מתקיים איזה פסטיבל אוכל. אמנם כבר ביקרנו בה כמה פעמים (וגם כתבתי על כך ואתם מוזמנים), אבל זו עיר יפהפיה, והפסטיבל נראה היה מפתה מספיק. חוצמזה, יש לא רחוק אגם יפה בשם Lake Casitas שהתחשק לי לנסוע בכביש הסובב אותו. מזג האויר הקריר והערפילים על ההרים יצרו מראה מסקרן:
בדרך הלוך ראינו שלט מסקרן המכוון ל- Estate Sale, שזה כמו גראז` סייל רק אמור להיות גדול יותר. לא שרצינו לקנות משהו, אבל הצצה לאחוזות גדולות שהבנו שיש בעיר הקטנה סיקרנה אותנו. אז הסענו, התרשמנו וצילמתי קצת. אכן אחוזת ענק מרשימה:
המשכנו לפסטיבל האוכל. אבל לא היינו ממש רעבים, והתור היה נוראי, והצצה דרך הגדר הרתיעה אותנו – אוכלים בעמידה ווא תנאי נוחות. כנראה שמרגע ששילמת כניסה (50$ לאדם) האינטרס שלהם הוא שלא תאכל יותר מדי ולא תישאר יותר מדי. נכון שטעימות בירה ומגוון מאכלים יכולים להיות מפתים, אבל לא בעמידה ודוחק. אז ויתרנו להם על נוכחותנו.
במקום האוכל, עשינו סיבוב נוסף במרכז העיר, נהנים מהמראות, מהגלריות, מהארכיטקטורה והאוירה. ומן הסתם שוב צילמתי:
כבר צילמתי את המגדל המעניין של בניין הדואר (שימש פעם לשיגור יונים?), אבל כשעברנו דרך הפתח שמעל המדרכה, הבחנתי במין גרם מדרגות תלול במיוחד וצר מאוד, כששלט קטן מבהיר ש-"העליה לתצפית היא על אחריותו של המבקר בלבד!" אז ברור שלא התאפקתי, ועליתי די בקושי בגרם המדרגות הסולמי הזה, שהיה ברוחב מותניי בקושי. ובהמשך עוד גרם כזה רעוע במיוחד, מדרגות ספירליות צרות ותלולות ופתח זחילה די מלוכלך שנפתח לחלונות הפונים לנוף. אז ברור ששוב צילמתי:
ומשם, דרך נסיעת הקפה סביב האגם היפה, בנוף ההררי המרשים והירוק לכיוון ארוחה אחרת, כי ברור שכבר נעשינו רעבים, אבל לא לפני שעצרנו לקנות לי זוג נעליים לעבודה (כי צריך, אבל לא קניתי, אלא יותר מאוחר) ושלושה זוגות מגפיים לליידי (כי מתחשק, וברור שקנתה). אז הנה כמה תמונות, ללא המגפיים:
תודה לכולכם, ווסוף שבוע מהנה ונעים
ומקווה שגודש התמונות לא העיק ולא לקח יותר מדי לרשומה לעלות
ומקווה שגודש התמונות לא העיק ולא לקח יותר מדי לרשומה לעלות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)