יום רביעי, 7 באוקטובר 2009

הגיגים לחגים – שמחת תורה

אני מדמיין אתכם, קוראי הנאמנים, מרימים עכשיו מבט בפליאה: "מה יש לו כבר להגיד, כאתאיסט חילוני על החג הדתי הזה?" ו-"למה להתפלצן ולסחוט רשומה גם מהחג הזניח הזה, שחוץ מדיגלוני קרטון עם ציורים קיטשיים ודלתית קרטון לפתיחת ארון הקודש, או אולי חוויה של ביקור מקרי בבית הכנסת, לא ממש מתחבר אלינו?"

אז בטח תופתעו לשמוע שלחג הזה יש מקום של כבוד ברשימת החגים שלי, ואני בהחלט מוקיר אותו ואת ערכו. ובדיוק בשביל להבהיר את הדברים התמוהים האלה, נולדה הסידרה הזו.
ובכן, בחג הזה אני כצפוי לא מקיף את ביה"כ עם ספר תורה. אני בכלל לא קורא בתורה, למרות שזה יכול להיות רעיון ספרותי מעניין. למעשה לא פתחתי אותה מאז שעזרתי לצאצאים בהכנות שעורי הבית בתנ"ך לאורך השנים. וגם כשלמדתי אני בביה"ס, לא כ"כ סבלתי את הלימוד, כי כל השיטה שבה לימדו, כשהכל התמקד ב"אלוהים אמר..." או "אלוהים עשה...", וגם "אלוהים כעס ורגז..." כאילו מדובר בדמות אנושית כזו, עצבנית וכועסת, מעין אב גדול ועצבני, לא נראתה לאתאיסט שהינני (כבר אז) לעניין בכלל.
אבל היום הזה, שבו חוגגים סיום מחזור קריאה נוסף בתורה, מסמל את משמעות הלימוד והקריאה לעם שלנו, שאני כה גאה להיות חלק ממנו. עם שהפך את הלמדנות ותאבת הידע לספורט הלאומי שלנו. העם שטיפח את תלמידי החכמים והגאונים משורותיו והאציל עליהם מכל טוב שהיה באפשר.
ואני, שמחובר לספרות בעצמה גדולה, ושמעריך ידע מכל סוג ושואף תמיד לדעת עוד, ללמוד עוד, ולדחוף את עצמי ככל הניתן בידע, הבנה וסקרנות, אני כ"כ מתחבר ליום הזה.
ואני מניח שעכשיו אתם כבר פחות מתפלאים, ואולי גם מסכימים יותר מקודם, עם הערך המרכזי של אותו חג, שבטוח שמדבר גם אליכם בעצמה רבה.
חג שמח חברים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)