הסופ"ש האחרון היה חיובי למדי. הוא התחיל עוד ביום חמישי אחר הצהריים, כשיצאתי עם הבן לרכיבה, משחזרים את רכיבת מוצאי יום כיפור. היה כיף להרגיש איך כבר אחרי רכיבה אחת זה הופך יותר קל לרגליים שהספיקו להתאבן בינתיים (וגם לחרוץ לשון לרובן המת, כי בכ"ז מצליח לי להוציא את הבן לשטח בניגוד לציפיותיו).
בדרך למטה, בירידות התלולות במיוחד הבן שרכב לפני נכנס לחריץ בקרקע ונמרח על האדמה, משפשף לעצמו חזק את הברך וחוטף קצת בעוד כמה מקומות. מזל שהצלחתי לעצור בזמן, כמה ס"מ ממנו בלי לעלות עליו וגם להימרח בעצמי.
אז התעכבנו כמה דקות טובות לשטוף את הברך הפצועה במים קרים ולשים עליה מיו חומר כימי כזה, מעין פלסטר נוזלי, ששורף, אבל מחטא ומגן ומונע המשך הדימום.
ובזכות אותה נפילה ועיכוב סיימנו את הרכיבה בחושך, כשאני עם פנס רוכב מאחור ומאיר לו את הדרך בין העצים.
למחרת יצאתי עם האישה למגרש מכירות פומביות, לבחון כמה רכבים ששמנו עליהם עיין באתר האינטרנטי. נסענו לא מעט והגענו למגרש שיש בו המון מציאות שחובב רכב בישראל היה מת לקבל. אבל עם תקציב מוגבל במיוחד לא מצאנו משהו סביר (אלו מהאינטרנט נראו טוב עד שנשמע רעש המנוע החורקני). מתוסכלים, חזרנו הביתה ישר להכנות לארוחת הערב החגיגית לנו ולאושפיזין, אותה תקתקנו ביעילות שיא תוך 3 שעות. ארוחת החג היתה מענגת, חברתית וקולינארית. הצלחנו לשים על השולחן בזמן שיא חלה טריה ומפוארת וסלטים מענגים, מרק ניחוחי ומענג, מגוון מנות עיקריות שכללו פתרונות לקרניבורים וצמחונים יחד, ועוגת תפוחים וגלידה לסיום. אח"כ ישבנו עוד כמה שעות בניחותא ושוחחנו (כן, גם בשבחו של הבית הנוכחי, וכך יצאנו מקיימים את מצוות החג החילונית השניה).
בבוקר החלטנו שלמכירת הרכב הפומבית לא ניסע, אבל ניהלנו בינינו שיחה חשובה, שממנה הבנו שהעיכוב במציאת הרכב לא נבע מהיצע בעייתי או מתקציב נמוך דווקא, כי אם מהלך רוח שניסה להימנע מכל טעות. ואחרי שהבנו את זה, יצאנו לרכב הראשון מלטח המכירות האינטרנטי – וקנינו. שברולט קוואליר 2003, מאובזרת בקמצנות ודפוקה קצת בכנף, אבל רק עם כ-100,000 ק"מ ובמחיר שבארץ קשה בכלל לדמיין.
ביום ראשון, הבת יצאה לפגוש חברה, הבן נשאר בבית (הברך כאבה), ואנחנו החלטנו לנסוע לטיול של כמה שעות. סיבוב קצר בחנות מומלצת לציוד טכני, להצטיידות בכמה כלי עבודה נחוצים, מעבר בחנות ספורט להחליף שתי חולצות במידה L של אמריקאים (שהטביעו אותי כליל), ועשינו דרכינו לעיירה אוֹהַיי (OJAI) שהעמק ציורי בין ההרים. העיירה, כך בפי חברינו המקומיים והמדריך של AAA הינה עיירה ציורית ובוהמית המשמשת לנופש ומהווה מין מרכז אומנות ייחודי. יש בה מגוון גלריות בתחומים שונים.
הגענו, חנינו ויצאנו לסיבוב בשעה מאוחרת מדי, כשחלק מהגלריות והחנויות כבר החלו להיסגר. בצומת עמדנו לחצות את הרחוב למבנה ארוך ומקושת, כשלפתע, יחד עם תנועת המכוניות הופיעה בחורה צעירה, שחומה ונאה למדי, לבושה במין תחתונים לבנים ונעלי רולר בליידס בלבד, שועטת במהירות ובקולות נשיפה רמים וחולפת על פנינו ביעף. צר לי שאין לי תמונה להמחשה, זה פשוט קרה מהר מדי. היא היתה הראשונה בין לא מעט תמהונים שראינו שם, כולל נוכחות נכבדת של הומלסים.
נכנסנו לגלריה מדהימה של פריטים בעץ, בד, זכוכית ועוד דברים יפים בשפע, אז רק דוגמית קטנה, כי אקדיש ליופי ששם רשומה נפרדת:
סיבוב נוסף ברחוב הראשי בעיירה, כמה צילומי חוץ, ויצאנו להמשך הדרך לכיוון הבית, דרך שמתפתלת בהרים, עוברת עוד כמה עיירות (ועוד כמה תמונות), וחזרנו הביתה בכיף :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)