יום שישי, 2 באוקטובר 2009

ההרצאה האחרונה / רנדי פאוש

תקציר:
גם אני הגעתי אל הספר הידוע הזה, שכבר מיליוני מילים נשפכו עליו ועל מחברו, כולל מילות הספד בעקבות מותו הצפוי. אבל לפני שאכתוב את דעתי, להלן תקציר הכריכה האחורית שמביא את עיקריו של הספר באופן נאמן (כרגיל, מאתר סימניה):

באוניברסיטאות מכובדות רבות ברחבי ארצות הברית מתבקשים מרצים מובילים לשאת מעין הרצאה אחרונה, שבה הם אמורים להרהר ב"מותם המתקרב", לדבר על הדברים החשובים להם ולחלוק עם המאזינים את חוכמת החיים שצברו. אבל כשרנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב מהאוניברסיטה היוקרתית קרנגי-מלון, התבקש לשאת הרצאה כזאת - הוא לא היה צריך לדמיין את מותו המתקרב.
רנדי אובחן כחולה בסרטן הלבלב, והרופאים הקציבו לו חודשים ספורים. וכך, באולם מלא עד אפס מקום, נשא רנדי את ההרצאה האחרונה שלו. אבל ההרצאה לא עסקה במוות, אלא בחיים. כותרתה היתה "להגשים באמת את חלומות הילדות".
בדרך מקורית, מלאת דמיון ומשעשעת הוא דיבר על איך להתגבר על מכשולים ("אנחנו לא יכולים לשנות את הקלפים שחילקו לנו, אלא רק את אופן המשחק שלנו.") איך לחיות את הרגע (כי "זמן הוא כל מה שיש לכם, ויום אחד אתם עלולים לגלות שיש לכם פחות מכפי שחשבתם."), איך לעשות חיים ("אני לא יודע איך לא לעשות חיים. אני עומד למות ואני עושה חיים.") וכמובן איך להגשים את חלומות הילדות.
בספר היפה והמרגש שבידיכם, שנכתב על פי ההרצאה, שזורים ההומור, זווית הראייה הייחודית וחוכמת החיים שהפכו את ההרצאה של רנדי פאוש לתופעה של ממש: ההרצאה נצפתה באינטרנט על ידי יותר משישה מיליון איש, ומספר הצופים בה גדֵל בכל רגע. ההשראה שיעניק לכם הספר, דמותו הרבגונית של רנדי והמסרים שלו יישארו איתכם למשך זמן רב.

על הקריאה:
האישה המליצה על ספר לא קשה ומרגש, זורם בקלות ולא מצריך משאבים רגשיים ושכליים מוגזמים. וכיוון שזה בדיוק מה שהתאים לי, אז לקחתי, ותוך כמה ימים (מהירות שיא אצלי) סיימתי אותו.
ואכן, זה בדיוק מה שהיה. הוא קל לעיכול, פשטני לא אחת, נוגע ללב בדיוק במקומות הצפויים (כמה מובן, כאשר הכותב הוא חולה הנוטה למות ופורש לפנינו את משנת חייו למען ילדיו הקטנים, אישתו, ולמעננו).
והספר מהנה. מהנה כמו המבורגר דשן עם צ`יפס וקטשופ. טעים ומתעכל בקלות. וזו המגרעה העיקרית שלו. הוא נורא אמריקאי – מין ילדותיות שכזו בגישה לחיים. הכל (כמעט) צבוע בשחור-לבן, כמעט ללא צבעי אפור (כפי שהוא מעיד על עצמו). הוא לא מהסס להשתמש בקלישאות נדושות ואף מצהיר על עצמו ככזה תוך הבאת דוגמאות. הוא נותן טיפים לעבודת צוות נכונה – נכון, אבל בהחלט פשטני ומתאים לתלמידים צעירים ואמריקאים שכמותו. ולהלן, להתרשמותכם מהעומק (עמ`142):
·         "התנהגו נכון בפגישה: הכל מתחיל בהיכרות ראשונית..."
·         "מצאו נושאים משותפים: כמעט תמיד תוכלו למצוא מכנה משותף עם אדם אחר..."
·         "נסו להיפגש בתנאים הטובים ביותר: ודאו שאיש לא רעב, עייף או סובל מקור..."
·         "השאירו את האגו מחוץ לחדר: כשאתם דנים ברעיונות, רישמו אותם ותנו להם כותרת. הכותרת צריכה לתאר את הרעיון, לא את מי שהגה אותו..."
·         "שבחו זה את זה..."
·         "נסחו את אפשרויות הבחירה בצורת שאלות: במקום לומר..."
ולסיכום:
ספר ראוי, נוגע ללב בילדותיותו הנוגה והטראגית (גם מרקו לא מצא את אימא), מספק אמיתות נכונות על החיים, בקורס למדעי החיים שבמכינה. ראוי לקריאה כפאסט-פוד, אבל אל תצפו להרבה יותר.


וקישור לאתר שלו, כולל קישור להרצאה עצמה:





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)