שלום
חברים! חזרתי מהגמילה הקצרה (סה"כ שבועיים). לא היה קל אבל במפתיע גם לא
קשה. התגעגעתי מאד וחסרתם לי, אבל ייסורי גמילה לא נרשמו. מקווה ששלומכם
טוב, ולא אירעו אירועים קשים ומעציבים לאורך התקופה. אני לא קיבלתי הודעות
מעציבות בדוא"ל, רק משמחות, אז מקווה שזה אכן המצב.
את
הרשומה הזו כבר כתבתי פעם, אבל זרקתי, כי אינה אקטואלית. גם יומן גמילה
כתבתי, אבל הוא באמת לא מעניין, ומרגע שעלו לי התובנות הנכונות, ממילא הוא
גם אינו אקטואלי. ומה שעלה, אחרי הרהורים לא מעטים בנוגע לטיב ההתמכרות (אם
בכלל קיימת) אני שמח לשתף פה, כי יש לי באמת תחושה שאותן תובנות הן אלו
שסללו לי את הדרך חזרה לכאן, להתנהלות שפוייה ומווסתת יותר.
ובכן,
לא היה לי באמת ברור אם אני מכור, כי כאמור לא חשתי משהו דומה לייסורי
גמילה. התגעגעתי, רציתי, אבל לא התייסרתי. ואז הבנתי בעצם שיש כאן סוג של
התמכרות שונה, שיש לה שני היבטים. התייחסות אליהם במבט מפוכח היא המאפשרת
לי להמשיך נכון מכאן הלאה:
הסטטיסטיקות
לא
נעים להודות, אבל העיון בסטטיסטיקות, ההתבשמות מהנתונים המחמיאים, התגובה
אל אלו הפחות מחמיאים, והרצון לעוד ועוד, לכל אלה היבט משמעותי של התמכרות.
לא
הבנתי כך את הדברים בתחילה, כי לא חשתי כל צורך מיוחד להיכנס ולבדוק מה
קורה מרגע ההתנתקות. ואכן, התחושה הזו היתה מטעה. זה דומה במשהו לספורט –
למשל כשמשחקים כדורגל עם חברים, התוצאה חשובה. צוהלים כשמובילים, מתאמצים
כשמפגרים, סופרים ומתווכחים על ההשערים, ובכלל – יש לסטטיסטיקה הזו משמעות
גדולה. אבל כשספורט נגמר (די מהר בגילנו המופלג), אז אחרי כמה דקות למי
איכפת בכלל מה היתה התוצאה. רק שכאן זה כמו משחק שמתמשך אצלי כבר שנה וחצי.
ושנה וחצי אני עסוק יותר מדי בסטטיסטיקה הזו (ומפאת הבושה, לא אפרט איזו
חישובים ומעקבים עשיתי, אבל מהיכרות איתי אתם כנראה יכולים לנחש).
אז
מעתה, אשתדל להתייחס ביותר שוויון נפש לעניין, ואם אזהה אצלי שוב את
הסימנים אצטרך לצאת לכמה ימי מנוחה לתת לסטטיסטיקות לצנוח ולהירגע, ולתת
לעצמי להירגע מהן.
התגובות
כבר
קלטתי שאני מנוי על כ-135 בלוגים. הבעייה היא ההתייחסות הכפייתית לעניין –
מנסה לא לפספס אף רשומה, וכמעט תמיד מגיב לכל אחת. כולל לתגובות אצלי –
ובד"כ באריכות. רק שאני קורא לאט, ומקליד לאט, ואולי גם חושב לא מהר מדי,
וזה כמובן גוזל זמן ניכר.
אז
אני חייב לווסת. הרי אינני קורא את כל הכתבות בכל העיתונים. למרות שזה
לרוב מעניין אותי, אני פשוט עושה סדר עדיפויות. אז גם כאן אותו סדר
עדיפויות נחוץ. בנוסף, לא מוכרחים להגיב לכל רשומה. אפילו שזה מעניין, צריך
פשוט להשאיר אנרגיה למה שבאמת בוער בעצמות.
אני מאד מקווה שלא תיעלבו מהדילול הזה בנוכחות, כי מבחינתי הוא תנאי להמשך פעילות פה. ועדיף פחות מבכלל לא.
והערה
מעניינת ושולית – גיליתי תופעה מעניינת בתפוז כשלא הייתי פעיל (טוב,
לפעמים הצצתי). רשימת המסרים שטרם נקראו הצטמצמה מעצמה מיום ליום (בממוצע
של כ-7 ליום) למרות שהתקבלו מסרים חדשים בטפטוף צפוי. נגיד שביום מסויים
היו 652 מסרים שלא נקראו, הרי שבלי לקרוא אף אחד, ולמרות שנכנסו כמה חדשים,
כמה ימים אח"כ המונה ציין שיש 638. לא ברור מה נעלם, למה ולהיכן, אבל ראוי
לתשומת לב.
אז תודה לכולכם שאתם איתי, ותודה על ההבנה והתמיכה, ומקווה להמשך שקול ומאוזן יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)