נסיעה של יומיים. היעד הראשון נקבע לאחוזת הרסט, שבה רצינו לבקר כבר מזמן ופיספסנו.
אחרי 4 שעות של נהיגה נינוחה במז"א קריר וידידותי, הגענו למתחם אחרי שדאגנו מהדרך להזמין מקומות לסיור המודרך, אחד מתוך ארבעה המוצעים לציבור, כל אחד בדגש אחר. מרחוק, על הרכס מעל, נריאת הטירה הענקית כמשקיפה על הנוף הפרוס, ואנחנו הרהרנו על העושר שההעלות על טירה שכזו ועל השטח העצום עד אליה, כ-8 ק"מ בדרך ההררית.
הנסיעה מעלה באוטובוס נותנת הצצה על כמה בעלי חיים שמסתובבים חפשי בחווה, ביניהם שגרתיים יותר (פרות) ושגרתיי פחות (זברות). כך אנו למדים מהקלטה שברקע על הרסט ואחוזתו. על אוסף בעלי החיים, שבזמנו נחשב לגן החיות הפרטי הגדול באיזור, וכלל דובי קוטב יחד עם זברות ובעח"י אפריקאים שונים כמו אריות. עוד מצויין שהוא התייחס לבעלי החיים יפה, בנה להם כלובים ומתחמים שהיו גדולים ונוחים מהמקובל בזמנו, ובסוף חייו דאג שיפוזרו למקלטים נוחים וראויים.
עם ההגעה, מקבלת את פנינו מדריכה מבוגרת ומתנשפת, שמחפה היטב על קשייה בהומור חד ושנון על חשבונו של בעל הבית המפורסם. בעיקר בנימה המגחכת על משוגותיו השונות. ממנה אנו לומדים שאת השטח ירש מאביו, שרכש אחרי סיפוח קליפורניה ממקסיקו חלקת אדמה צנועה באורך 80 ק"מ, וברוחב ממוצעשל כ-13 ק"מ. מכובד ומוגזם לגמרי, אם כי מתקבל באיזה היגיון בהתחשב בעיסוקו של האב – מכרות כסף וזהב. האב הוריש לבנו (היחיד) עיתון מקרטע שקיבל מבעל חוב כלשהו, והבן הנמרץ הפך לסיפור הצלחה בדרכו מעלה לראש רשימת אנשי המדיה של זמנו. אבל את השטח הוא ירש רק בגיל 56, עם מותה של האם שמנעה ממנו את ההנאה מהבניה כי ידעה שהוא יתפרע (וכמה צדקה..).
ובכן, האיש המוזר בנה לעצמו טירה עצומה, שהוא התעקש להתייחס אליה כבית חווה, אבל דמתה יותר לכניסייה, ואותה הקיף בגנים, בריכות, פסלים עתיקים מאירופה ועוד שלושה בתי אירוח לאורחיו רמי המעלה. בכלל, כשאירופה היתה עסוקה בללקק את פצעיה ממלחמת העולם הראשונה, ושיוועה למזומנים, הוא (ועוד כמה עשירי ארה"ב כמו רוקפלר וגטי) רכשו מכל הבא ליד – עתיקות, תמונות, פסלים ושאר חפצים, כשאת הרוב הם בכלל רוכשים מתוך קטלוגים.
ובכן, הסיור מתחיל בבריכה המפוארת שמקושטת בחלקי מקדשים שהובאו מרומה מהמאה ה-4. גם הבריכה הזו הוגדלה פעמיים מיום חפירתה המקורי, כל פעם כדי להתאים לתיאבון הגדל של הבעלים בפאר ונוחות.
בהמשך, עולים לתצפית ושומעים הסבר על נטייתו האספנית של האדון הנכבד, שאסף מכל הבא ליד ובכמויות, מגדיר מחדש עבורי את המושג "עושר חזירי". למדנו גם שהמקום הואר והופעל באמצעות חשמל שהופק מתחנה הידרו-אלקטרית על סכר שנבנה על אחד מיובלי הסביבה. ואחרי שקיבלנו הסברים על שלושת הבתים היפים שנועדו לאורחים, זכינו לעשות סיבוב בתוך אחד מהם. ולהלן רשמים מבחוץ ומהבפנוכו:
ומכאן, לבניין המרכזי, הבנוי כאמור כמעין טירה כנייסייתית. הכניסה המפוארת לא משמשת אותנו האורחים, כיוון שהם חסים על הפסיפס העתיק שהובא לשם מאיפשהו. האולם המרכזי ששימש למסיבות פאר רוהט במיטב השאריות מהכנייסיות האירופאיות הבזוזות, ושאר פרטי ריהוט המשווים למקום מראה קודר ולא נעים (עושר חזירי כבר הזכרתי). ושוב, כמה מראות מבחוץ ומבפנים:
משם עוברים לחדר אוכל מוזר למראה, שבמרכזו שולחן עץ צר וארוך וחשוף ממפה ועליו כלים נאים יחד עם בקבוק קטשופ וצנצנת חרדל פושטיים למראה (חווה, אמרנו?), כשהחדר מקושט בדגלים ושכיות חמדה רבות ומעניינות משלל אירופה שרכש.
בסופו של החדר עוברים מין חדר הסבה ואחריו חדר ביליארד, ששימש להנאתם הרבה של האורחים ובני הבית (זוג בלבד). חדר הביליארד כעת בשיפוצים, כי יש לחדש את תקרת העץ האירופית בת מאות השנים.
מהאולם הזה עוברים לאולם הקרנת סרטים שבנה שם במקום, ושם לומדים דווקא דבר חיובי על האיש – שלהקרנות היומיות, לצד המפורסמים הרבים שאירח, הזמין תמיד את +30 המשרתים שתיחזקו ותפעלו את המתחם. כך יצא שהם לא פעם זכו לשבת לצידם של השחקנים ששיחקו בסרטים שבהם צפו. יפה! לצלם היה קשה, אז פה תצטרכו להאמין. אבל קצת, בתמונה גרועה, בכ"ז יש:
מכאן החוצה, למבט קצר על מגרשי הטניס (שנראו בסרטון שראינו קודם, כשצ`פלין מפזז בהנאה יחד עם אלוף וימבלדון האמריקאי הראשון, שאת שמו לא טרחתי לזכור), ועוברים סביב לאולם שמתחת למגרשי הטניס, ששימש כבריכה מקורה ומחוממת. אולם זה הוא לדעתי היפה ביותר שראינו במקום, כשהריצפה מחופה באריחים המוטבעים בזהב יפהפה, והמקום כולו מעורר חשק לטבול:
וכאן חזרנו לאוטובוס, לנסיעה חזרה למתחם הכניסה. סה"כ כמעט שעתיים של סיור מעניין, שהספיק לי בהחלט מבחינת החוויה של המקום. אז על הסרט המוקרן דילגנו, ויצאנו להמשך הדרך צפונה על כביש מס`-1, ליתר האטרקציות של היום, לא לפני שהבת השתעשעה בהנאה עם סנאי מקומי:
ותמונות נוספות, כרגיל – באלבום
ופרטים נוספים על הטירה - בוויקיפדיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)