כן, ניכר עליה שהזדקנה. תלאות השנים האחרונות ניכרות בפניה הקמוטות. אבל הצחוק, החן וחדות המחשבה עודם איתה. היא זכרה את עיקרי שיחותינו, את שמות ילדינו ובכלל – שוחחנו כאילו מטען 88 השנים שלה לא קיים.
היא מתכננת בעוד כמה ימים לנסוע שוב לבקר את ביתה המתגוררת בטורקיה. ובכלל, נראה שהיא משתדלת להמשיך באורח חיים פעלתני למדי. כנראה שזו הסיבה לחיוניות והבריאות שלה, מלבד גנים טובים, כמובן.
ניצלתי את ההזדמנות, ועם הסלולרי צילמתי אותה. "נראית די אנושית" אמרה בחיוך על דמותה בצילום, ע"ג המסך. "הצליח לך" השבתי בחיוך משלי.
בגיל הזה, באמת שלא בטוח שאזכה לראות אותה שוב. אז זו היתה עוד מין פרידה עגמומית אבל מחוייכת, באוסף הפרידות שהיו לי בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)