כבר ברור לכם שכל הביקור שלי לווה במבט בוחן – מה השתנה בעיר נעורי ובגרותי, מה השתנה בי שמאפשר לי להתבונן אחרת.
פינות סתמיות בעיר נראו לי פתאום מעניינות יותר, גיליתי שכיות חמדה שבעבר לא הבחנתי בהן, גווני הפריחה של צמחיית העיר פתאום בלטו לעיני הרבה יותר. לא ברור אם זה בגלל שהתבוננתי בעיר במבט של מלקט זכרונות, או בגלל שעיני כבר מתורגלות מזה יותר משנתיים, בראייה תיירותית בוחנת. מה שבטוח – העיר המוכרת נראתה כמו תמיד, אבל קצת אחרת.
באחד הבקרים שבהם קמתי מוקדם (ייעפת) הלכתי ברגל לקופת חולים לבדיקות שגרתיות. בשעה מוקדמת היה אפשר עדיין ללכת קצת ברגל, לפני שהחום הנורא הלהיט את הכל. סניף הקופה שינה בינתיים כתובת, ולא עלה בדעתי לברר מראש. מין הרגל כזה של לחשוב שהכל כמו תמיד. אבל לא היה לי איכפת ללכת קצת יותר ולשוטט מעט בפינות העיר המוכרות.
בגינה אחת, במדרגות שהיוו לי דרך קיצור, הבחנתי בדרך הלוך בתנועה נרגשת של כמה חתולים. מכיוון שחזרתי כעבור כמה דקות, ראיתי אישה מבוגרת שיצאה מבית האבות המקומי והאכילה שבט שלם של חתולים. מראה מיוחד שאין פה בקליפורניה. לא יודע איך היא הצליחה, אבל כל אחד היה עסוק במנה שלו, שהיא טרחה להפריד כדי למנוע מריבות. והם, כך מסתבר, שיתפו יפה פעולה. כמה מקסים היה לראות שהאישה מצאה לה עיסוק חביב כזה, של הענקת מזון ואהבה.
לא היתה לי מצלמה, אבל גם הטלפון מספיק לפעמים. אז ברשותה צילמתי אותה ואת חתוליה. הוכחה שגם בשיגרה ניתן לראות דברים ואירועים מעניינים, אם רק טורחים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)