קצרים

הבת החוגגת

הבטחתי לעצמי לא להיכנס לשיגרה של עדכונים שבועיים השנה. אבל בכ"ז, נחמד להסתכל מדי פעם על האירועים השוטפים ולרכז את הרשמים מהם. חוצמזה, במיוחד הפעם אחרי הרשומה הקודמת הנפיצה למדי, ראוי להתרגע קצת.

אז זה מה שהיה לנו מתחילת השנה:

ביום שני שעבר חגגה הבת 17. מכיוון שזה יום החזרה לבי"ס אחרי חופשה ארוכה, ביקשה ממני להכין לכיתה את לחמניות השוקולד המפורסמות שלי. הכנתי בצק מ6 כוסות קמח, 2 ביצים, שמן וחמאה (לא מודד), מים (כמה שנדרש (ככוס וחצי), ¾ כוס סוכר, קורט מלח וכמה טיפות תמצית וניל.

השתמשתי בשמרים יבשים, לשתי, והעמדתי לתפיחה. אבל צרה – השמרים כנראה די זקנים, והם איבדו את האפקטיביות שלהם ובקושי התפיחו את הבצק. אז פתחתי חבילה טריה, הכנתי תמיסת שמרים מרוכזת ושוב לשתי לתוך הבצק, מנסה להציל אותו בכ"ז. במקביל הכנתי עוד בצק דומה, ליתר ביטחון.

בינתיים הראו שני הבצקים סימנים מעודדים, רק שנהיה מאוחר. בקיצור – את הבצק המקורי חילקנו לכ-32 כדורים שאותם מילינו בפצפוצי שוקולד. הבצק השני הפך בינתיים ללחם/חלה מתקתק וענק ממש. אז אמנם נשארתי ער עד 4:00 בבוקר בגלל העיכוב ההוא, אבל הרווחנו גם את הלחם הזה. הבת היתה מרוצה, וגם החברים בכיתה. וגם אנחנו ממה שנשאר בבית מכל התוצרת שיצאה:

 

אחר הצהריים לקחנו אותה, יחד עם חברתה הטובה, למסעדת סושי. היה נחמד יחד, ומה שצילמתי זה התמונה הראשית ועוד כמה.

ביום שישי היא הזמינה חברות למסיבת בנות בבית. לפי הצחוקים, היה להן מאוד נחמד (אנחנו תפסנו פינה מבודדת בחדר שלנו והשתדלנו לא להיות מורגשים. על התקרה בסוף היו דבוקים כמה כאלה:

 

בתור מחווה, יצאתי במקומה עם שישי ועם המצלמה. נמצאו כמה פטריות חביבות שזכו ממני ליחס מיוחד:

 

ביום שבת נסענו לסיבוב ארוך לתרגול נהיגה. קצת צילמתי, אבל לא משהו ששווה להביא לכאו. אז נוותר הפעם. ממילא הדגש היה על התרגולת ולא על הנוף, שהיה מרשים בעננות ובערפל.

ועוד עניין קטן – רשומת הפרידות, שבה חזרתי והתגעגעתי לכמה חברים שנעלמו לנו בשנה האחרונה (בערך), שימחה אותי במיוחד, כי חלק מהמוזכרים גילו את המסר שהשארתי להם, הביעו שמחה על העניין וחלקם גם השאירו תגובה לרשומה ואפילו רשומה של "אני עדיין כאן". כבר היה שווה .

זה עדכון שוטף קצרצר ראשון לשנה הזו. אין לי מושג אם יהיו לו המשכים, מתי ובאיזה פורמט.  

אז בינתיים, איחולים להמשך שבוע נעים