גלעד לא לבד

לכל מי שמודאג מכך שגלעד שליט נמק בכלא בבדידות מעיקה, יש לי בשורות חשובות. לא רחוק היום והוא כבר לא יהיה לבד. כנראה שיצטרף אליו עוד חייל. זהותו של החייל לא ידועה עדיין לציבור, שחי כאילו אין כזה חייל מתוכנן. גם לא לשלטונות צה"ל ואף לא למפקדיו הישירים. הוריו של החייל לא מודעים כלל שחייהם עומדים להשתנות כליל. אפילו לחייל עצמו אין מושג שהוא עומד להפוך למפורסם בכל הציבור, ואפילו בעולם. מפתיע, אבל אפילו לחברים מהחמאס זהותו עדיין לא ברורה באופן מדוייק, אם כי אני מניח שהם די יודעים מהיכן יגיע אליהם ובאיזה אופן. גם לוח הזמנים למהלך לא ברור עדיין, אבל יש לי את כל הסיבות לחשוב שההתרחשות תהיה כבר בזמן הקרוב.

כמובן שברגע שהחייל הנוסף יצטרף לגלעד האומלל, יהיה רעש רציני בתקשורת. יתבעו ועדת חקירה וצה"ל יודיע שהוא לומד את פרטי המקרה ויודיע על המסקנות בהקדם. גם שלל חכי"ם, עיתונאים, מובילי דעת קהל ועוד ידוענים מטעמם ומטעם אחרים ישמיעו קולם. כולם יתמהו איך קרה הדבר, ואיך לא ראו את הכתובת על הקיר, ויתווכחו איפה היתה הכתובת הזו ועל איזה קיר, ומי אמור היה לראות אותה. שר הביטחון יודיע שהתריע, וראש הממשלה יטוס מיד לזירה במסוק, חמוש בעדת עיתונאים מטעם, והאופוזיציה תצעק, והחכי"ם הערביים ידממו (בסיפוק מוסווה בקושי), והימין הקיצוני ישתולל. בקיצור – כל המדינה תהיה כמרקחה.

אבל אתם, חברים, אתם לא תתפלאו בכלל. הרי כל התסריט יהיה מוכר לכם היטב (אם תזכרו שקראתם אותו פה). רק שיש לי הרגשה שאתם סקרנים קצת בנוגע לתחזית הברורה הזו שלי, תמהים קצת מהם מקורותי וכיצד לגעתי למסקנות הללו שידועות לי בבהירות אבל לא לכל האחרים. אז מתבקש שאסביר.

ובכן, ביום שישי של סוף 2010, כלומר לפני קצת יותר משבועיים, שוחחתי עם הבן החייל. כמובן ששמחתי והתמלאתי נחת על הבגרות, הרצינות, יכולת העמידה וההישגים. הוא סיפר שהם סיימו שלב חשוב בטירונות, ושעכשיו הם נוטלים חלק בשמירות הבסיסיות. ניסיתי לעודד אותו לנהוג בכבוד וברצינות בתפקיד השמירה המייגע הזה. הרי אני יודע היטב שלא ממש ייחסנו לשמירות הללו משמעות רצינית בזמן היותי חייל.

תשובתו די הפתיעה אותי. "אין לך מושג, אבא, אבל אנחנו כאן במלחמה", כך אמר. "כמעט כל לילה יש פשיטות על הבסיס של הבדואים מהסביבה, שנכנסים לגנוב ציוד ומנות קרב. רק אתמול בזמן השמירה שלי חדר כזה רכב. קלטתי תנועה של חיילים שהבריחו אותו והוא כמעט דרס אותי בנסיעה פרועה." די נחרדתי, ושאלתי על הוראות פתיחה באש. הרי בזמן שהייתי חייל היה ברור הנוהל, שהתחיל (בערך, למיטב זכרוני הרעוע) ב-"עצור סיסמא", אחריה "עצור או שאני יורה", אח"כ שקשוק בנשק, אח"כ יריה באויר, ואח"כ יריה על-מנת לפגוע.

ובכן, מסתבר שקצת שינו את הכללים. ההתחלה דומה, כולל הכרזה בערבית. אח"כ טפיחה קולנית על הנשק, אח"כ שיקשוק (וכנראה שהכרזות נלוות). לירות אסור! אם הדמות החשודה לא עוצרת, צריך לקבל אישור טלפוני מה לעשות (אם לירות, או משהו אחר). "כמובן, שאם תוקפים אותך, אתה אמור להתגונן." כך אמר, אבל די ברור לי שאם אין לגיטימציה לירי, לא יהיה ירי גם מתוך הגנה עצמית.

למרות שאני לא בטוח שעמדתי על הנוסח המדוייק של הדברים, ואולי הטירון לא פירש אותם נכון, אבל אני מניח שבתור מישהו שלא נחשב לסתום במיוחד, הוא הבין את הדברים קרוב למה שהובהר והועבר.

די נחרדתי מהמידע האמור. חוץ מהסרט שרץ לי בראש, בתסריט שאותו כתבתי בתחילת הרשומה, חשבתי עוד על העניין. אני משוכנע שחלק מהבדווים אינם חובבי ציון שרק רעבים קצת ורוצים כמה מנות קרב. וכמו שהם יודעים שהבסיסים פרוצים, ולפחות יודעים שלא יפגוש אותם מטר כדורים, ככה חבריהם מעבר לגבול עזה ומצרים (הפרוץ) יודעים את זה. אז הסרט הנ"ל לא מאוד מופרך.

ובנוסף, הרי התנהגות כזו שאינה תקיפה, משדרת חולשה לאומית של אי עמידה על הריבונות של המדינה בשטחים הללו. את זה הבנתי בעצם כבר די מזמן (כולל מגורמי ביטחון בכירים למדי), שיש שלוש אוכלוסיות שהחוק לא נוגע להן ובהן: החרדים, הדרוזים והבדואים. ואלה עושים בשטחיהם ובענייניהם כרצונם, ללא יכולת של המשטרה והצבא להתערב. מיותר לציין שזה לא מהחדשות שנותנות ביטחון ביכולת העמידה לאורך זמן של המדינה הקטנה.

עם המידע הזה, כתבתי דואל מהיר, לכמה חכ"ים מהאופוזיציה שבוועדת חוץ וביטחון, מתוך תקווה שמישהו מהם ירים את הכפפה. אכן, קיבלתי שתי התייחסויות שזה נשמע באמת רציני. כרגע כל אחד מהם בוחן את העניין - מול צה"ל ובשאילתא לשר הביטחון (ובגלל זה עיכבתי את הפרסום). מקווה לעדכן בהמשך מה העלה הטיפול הזה בעניין.

ובכ"ז, אני מאוד לא שקט. לא הייתי רוצה שמישהו יצטרף לגלעד שליט בצד ההוא של הגדר. בטח שלא בני שלי. יש לי הרגשה שגם אתם שקטים קצת פחות מהדברים האמורים.

תודה על הקשב והסבלנות
ושבוע מוצלח ובטוח לכולנו