שנת הגנן / קארל צ`אפק – המלצה חמה

134 עמ`, הוצאת בבל - 2010,
מצ`כית – רות בונדי (הנהדרת)

רקע

אהבתי לספרות הצ`כית רבת שנים. יש משהו בתרבות שלהם שמייצר ספרות עם מאפיינים די ברורים שקולע לטעמי במדוייק (ואולי גם מקורותיי שלי משפיעים על רגשותיי החיוביים). גם מספריו של צ`אפק קראתי, ולמדתי לאהוב את כתיבתו המקסימה.

אז כשהחלו להגיע ההמלצות עליו, בבלוגיה בפרט וגם בפורומים ובקומונות, היה לי ברור שהוא קופץ לראש רשימת ההצטיידות, ובביקור בארץ הוא היה אחד מהשלושה שליקטתי בהתרגשות. אחרי דיואי, שהיה טוב אך התמשך לי יותר מדי, מה שהיה לי נחוץ זה ספר קצר, מחוייך וקליל. וזה בדיוק מה שהיה לי הספר, כפי שאפרט בהמשך.

הכריכה האחורית (שוב, מאתר סימניה)

גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. כך גם נאסר על אדם הראשון לדרוך על הערוגות בגן עדן ולקטוף פירות מעץ הדעת מפני שעדיין לא היו בשלים. אלא שאדם הראשון – בדיוק כמונו, הילדים – קטף פרי בוסר ולכן גורש מגן העדן. מאז פרי הדעת תמיד היה ויהיה בוסר.

עוד על הספר

הספרון הזה בנוי מכ-24 פרקים. כל פרק שני מוקדש לפעילות האופיינית לגנן באותו חורש, החל מינואר ועד דצמבר. ובין שני פרקים של חודשים, יש פרק כללי בנושא גננות – גידול ירקות, קקטוסים, זרעים, כנות, אדמה, ניצנים, גשם,  וכן הלאה. הספר משובץ באיורים מקסימים, צידיו מלאות הכישרון של אחיו של הסופר, יוסף צ`אפק, שכמה מהם משובצים כאן להדגמה והנאה.

בנוסף, יש אחרית דבר של המתרגמת, שפורסת את הרקע האישי וההיכרות שלה עם עבודתו של צ`אפק, וקצת על האיש הגאון הזה, שהסתבר שהיה דמות יותר עצובה מהרושם המשועשע שמתקבל מכתביו.

ושורת הסיום של אחרית הדבר של בונדי, שהתייחסה לכמה מגבלות וקיצורי דרך בתרגום של מושגים בוטאניים: "אני מאמינה שקסם כתיבתו של צ`אפק לא נפגע מכך (שלא הצליחה לתרגם את כל שמות הצמחים), הרי עיקר דבריו מכוונים לגידול הטבע המשונה מכל, האדם."

חוויית הקריאה

הספר עוסק בגננות, בחדוות הגינון, באובססיביות המוכרת שניתן לראות אצל לא מעט גננים – שעבורם התחביב משתלט על התודעה ועל כל החיים. ובעצם, ניתן לראות דרכו את בבואתנו אנו (אני לפחות) בהתעסקותנו בבלוג, בכניסות, ברשומות, בקידומים וכיו"ב. ואם אתבונן עוד בעצמי (ואישתי תתענג על הדברים) ככה הייתי עם התחביב של אופני ההרים, ועם תחביב הקריאה. אולי לא ממש ברמה של הגנן המתואר, אבל לא יכול להתחמק מהדמיון.

ומעבר לכך, הספר פשוט מענג. לא פעם פרצתי בצחוק רועם, מסתכן בחנק. כ"כ הצטערתי שהוא נגמר לי כ"כ מהר. פשוט עונג צרוף!

ולסיכום

נוותר על הסיכום, כי אתם בטח ממהרים להשיג אותו ולהתענג בעצמכם.
ותודה לכל החברים פה שכתבו בשבחו, והרשימה ארוכה.