חומוס

למאכל המוכר הזה, העשוי מגרגרים טחונים למשחה יש כח משיכה כמעט מאגי בקרב ישראלים רבים. אני מכיר כמה שלא מעבירים את השבוע בשלום ללא צלחת שכזו (כולל התפאורה המתבקשת של החמוצים, הפיתות והבירה).

אישית, אני לא מהמכורים כלל. אני חי יפה למדי גם ללא המאכל המוכר הזה גם חודשים רבים, וחסרונו לרוב לא מורגש באמת. ובכל זאת, כשמזדמנת אפשרות אני בהחלט נהנה ממנו, אם הוא טוב כמובן. וגם בביקור האחרון בארץ יצא לי פעם אחת להתענג עם מנה טובה שהזכירה לי את הכיף הזה.

בסביבת מגירנו יש כמה מסעדות שמתמחות במתן מענה לקהילה הישראלית הגדולה שמתגעגעת לטעמים מהבית. לי מוכר אישית החומוס-בר, שבאמת מספק חוויית טעמים ישראלית טובה, של לאפות טריות הנאפות במקום ומוגשות לוהטות, עם כמה מטבלים, חמוצים ומגוון אופציות המבוססות על החומוס המוכר. התפריט כמובן מגוון ועשיר יותר, אבל זה לא מעניין כרגע.

אבל גם לי פתאום התחשק חומוס שכזה. אולי בגלל שראיתי שקית גרגרים אצל הפרסי המקומי. אז לקחתי אותה הביתה. ואחרי כמה שבועות שהפנטזיה המתינה באדישות מנומנמת, אספתי מרץ מספיק להכין את החגיגה הזו. זה באמת פשוט הרבה יותר משנדמה, וכדאי לנסות.

זו לא חגיגה ספונטאנית. היא מתחילה בהשריית הגרגרים לכ-12 שעות בקערה גדולה מספיק, להכיל את ה-900 גר` (בערך, כי זה שני פאונד), שתופחים יותר מפי שניים. מדי פעם החלפתי את המים, כמו שכתוב בהמלצות שמעולם לא הבנתי. אחרי ההתפחה במים הם גדולים וריחניים ומוכנים לבישול.

אני יודע שיש מי שמתנגדים לסירי לחץ. לא ברור לי למה, כי כיום הם לגמרי בטוחים. אז מי שרוצה, יכול כמובן להחליף את הבישול לסיר רגיל רק זה לוקח הרבה יותר זמן וצריך לדגום מדי פעם כדי לדעת אם מוכן. בסיר הלחץ מכניסים את הגרגרים המסוננים ושטופים, מכוסים בכ-3 ס"מ מים מעל המפלס. מבשלים כ-30 דקות מרגע שנבנה הלחץ (כששומעים את ה-פססס החזק). זה מספיק כדי לרכך אותם מאוד ולהפוך את מי הבישול לסמיכים ומלאי ניחוח חומוס.

מכיוון שהכמות מאוד גדולה, הפרשתי להקפאה בערך חצי, לסיבוב הבא. כלומר בקלות אפשר להסתפק בחצי ק"ג חומוס יבש, שהופך בסוף ליותר מק"ג שלם אחרי ההכנה. מהכמות המותרת מפרישים כמה חופנים לקישוט המנה אח"כ (כפי שרואים בתמונה). וכאן מתחילה ההכנה:

לתוך הסיר עם הגרגרים ומי הבישול מכניסים:

·         בערך כוס טחינה גולמית

·         מיץ מחצי לימון

·         מלח לפי הטעם

טוחנים את הכל לעיסה במיקסר. אני מעדיף את הידני (זה שהראה כמו מקל ארוך ומעובה) כי זה נותן לי שליטה טובה על המרקם והאחידות). מתקנים תיבול לפי הטעם (עוד לימון ומלח אם רוצים). אם סמיך מדי, אפשר להוסיף מים רתוחים.

מעבירים לצלחת גדולה מספיק, יוצרים שקערורית במרכז שלתוכה מזרזפים מעט שמן זית, חופן מהגרגרים ומעט פפריקה מעל (אם רוצים). ומתענגים בניגוב דשן עם פיתות טריות.

מענג ושווה את הטירחה המועטה
ועל סיפור הפיתות הטריות - בנפרד