לא להאמין, אבל אכן – מוגזם בעליל
יש כמה סוגים של בילוי חופשה של שבוע. יש שמארגנים לעצמם נופש נינוח, יושבים להתפנם על שפת הבריכה באיזה מלון, קוראים בחלק מהזמן שלא ישנים, מטיילים בנינוחות בלתי מחייבת בסביבה הקרובה ומטעינים מצברים.
יש אחרים, הרפתקנים יותר, שיוצאים לנופש פעיל יותר. מסמנים יעד מועדף ומשריינים בו מקום לינה. המהדרים עושיםזאת בקרוואן או אף באוהל. וסביב המוקד מבלים ויותאים לטיולים ממוקדים בשבילים שבסביבה, כף שבסוף השבוע הם מכירים את המקום לא רע.
אבל אנחנו מהסוג השלישי. אנחנו אולי רוצים לפעמים להתמקד יותר, או אולי אף לנוח יותר. רק שבכל שנות חיינו המשותפים, אנחנו מוצאים את עצמנו ברוב המקרים נכנעים לדחף לנוד בדרכים. המרחבים הפתוחים קוראים לנו לנדוד ולתור. וככל שנודדים יותר, תחושת ההנאה גדלה.
וככה היה בשבוע האחרון, בטיול המדהים צפונה. כשהבת הגיעה מהארץ, ואחרי כמה ימים של התאוששות וחיבוקים הדדיים להרגעת הגעגוע, הגיע הזמן לבדוק סופסוף איך מממשים את הימים החופשיים מעבודה שנפלו לחיכי. וזה בדיוק מה שעשינו. אמנם בדקתי חלופות לטיסות לאתרים שונים בארה"ב, ובסוף חזרנו לבחירה החביבה עלינו ברוב המקרים – נסיעה ארוכה במרחבים הבלתי נגמרים של היבשת. ומכיוון שבצפון קליפורניה טרם ביקרנו, ומכיוון שיש בסביבה הזו המון מקומות מדהימים לטייל בהם, סגרנו על העניין.
בדקנו את רשימת הפארקים הלאומיים של ארה"ב, את הדרכים הנופיות השוות ביותר בקליפורניה ובאורגון, ויצאנו צפונה. ביום שני בחמש בערב, אחרי ששריינו לנו מקום לינה. המטרה המרכזית היתה להתקרב צפונה ו-3 שעות נהיגה בהחלט קירבו אותנו ליעד – פארק היוסמיטי. כבר היינו בפארק הזה, אבל היה מקום לביקור נוסף.
ומכיוון שעל הביקור ביוסמיטי, ועל יתר האתרים אכתוב כבר במסודר, ובטח אביא לכאן רשומות עמוסות בתמונות, אז זה רק טיזר. ומקווה שייפתח לכם התיאבון (ותחליטו לבקר גם אתם בסביבה, ואצלנו). עכשיו אני יכול לסכם שהשבוע היה מאתגר למדי, כי לא פשוט לנהוג כ-3900 ק"מ (ה-GPS ומד הק"מ באוטו לא מסכימים לגמרי). אבל בשביל ההבנה, היינו ב: פארק יוסמיטי, אגם טאהו, השמורה הוולקנית לאסן, שמורת אגם המכתש (Crater), פורטלנד והצצה לסקרמנטו.
ותודה חשובה – את אביגיל מהר המלכים אני מכיר כבר שנים רבות, החל מהיכרות וירטואלית פה בתפוז, והיכרות אישית בהמשך. כשהבנו שנזדמן לסביבת החוף המערבי, ממש התבקש שנארגל ביקור הדדי. אז את חלקנו בהדדיות הזו מימשנו, והתקבלנו בלבביות מקסימה וחמה לאירוח של כ-3 ימים אצלם בסביבת פורטלנד. היה כיף לטייל קצת יחד, ובעיקר לבלות יחד עם משפחתם המקסימה. אז גם פה – תודה גדולה, חברים. היה כיף יחד, ומקווה לאירוח נוסף גם אצלנו, בהזדמנות קרובה.
ובכן, קבלו לקט קצר של תמונות להעטיר קצת ירוק ומים עם הארץ החמה והצמאה, ולעורר תאבון לרשומות הבאות:
המשך שבוע טוב, חברים
ופירוט נוסף – בעוד כמה ימים, וגם למאמץ המרוכז של השלמת הפערים
ופירוט נוסף – בעוד כמה ימים, וגם למאמץ המרוכז של השלמת הפערים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)