קצרים בארץ - יוני 14

חזרתי הביתה אחרי כשבועיים בארץ, וזה זמן טוב להתחיל לסכם את הביקור האינטנסיבי הזה. כצפוי משבועיים, הספקתי הרבה, אפילו שלא התנהלתי מתוך תחושה של מירוץ להספיק עוד ועוד. וטוב שכך, כי ככה הכל היה נינוח יותר. ובכ"ז, לאוסף החוויות שאני מטפח הצטרפו כמה חוויות נהדרות, שעל רובן אכתוב בהמשך, וכרגיל במדור הזה אקדיש את הרשומה הזו לדברים הקטנים שבין החוויות הגדולות.

גולת הכותרת של הביקור היתה מסיבת יום ההולדת 75 לאבא שלי, שכבר הזכרתי פה פעמיים. סביב החגיגה עצמה היו עוד כמה חוויות שעליהן אכתוב בהמשך. גם מפגשי הבלוגיה היו נהדרים, ואקדיש להם רשומות בנפרד. וגם קצת טיולים ועוד מפגשי חברים. וכמובן, שני מפגשי החברים מפה, שהיו הנאה גדולה במיוחד. אבל, כצפוי, יש מספיק לפרנס את הרשומה הזו, ואולי אפילו היא לא תספיק. נראה..

תייר בעירך שלך
כבר אמרתי הרבה פעמים, שעם מצלמה רואים יותר, כי מתבוננים אחרת. וזה מוזר יותר לשוב לשכונות המוכרות עם מצלמה, ופתאום להבחין בדברים שונים. ביוחד כשהזכרונות צפים, והנופים כבר לא מובנים מאליהם. יצא שרוב הזמן הסתובבתי עם מצלמה בכיס. גם בדרך לבנק, לרופא, סתם סידורים. הנה קצת ממה שליקטתי:

ליד סניף הבנק השכונתי

הבניין ברחוב איינשטיין שכל שבוע שטפתי בו את חדר המדרגות, כחלק מהפרנסה הסטודנטיאלית

ביה"ס הריאלי במבט מאחור

צנוברים – עונג חיפאי נפלא

את בריכת בת גלים הרסו לגמרי, אבל מבנה הקאזינו מימי הבריטים עומד מוזנח. איכשהו לא לרקו אותו

ומי לא מכיר את המראה הזה?! ובכ"ז, עצרתי לצלם

ועוד שתיים שביקשו צילום – מכונית `מחורבנת` שמחכה למשיח, ורמזור ממולכד..

בחוף
לא נכנסתי לרחצה, אפילו שהמים בגוון תורכיז נראו מזמינים. אבל יצא שביקרתי בחופים כמה פעמים: עם אלון, תוך כדי שיחה, עם האחיינים בחוף בת-גלים, ובחוף דדו. כמובן שצילמתי:

שניצל
ישבנו לאכול במסעדה על החוף עם אבא. עיינו בתפריט, והזמנו. כל אחד משהו אחר, ואבא הזמין שניצל (ואנחנו התפקענו מצחוק). טוב שיש מגוון אפשרויות שמתוכם מזמינים שניצל. תמיד שניצל. כשעבדנו יחד במפעל במת"מ, היינו הולכים לכאול צהריים יחד. תמיד שאל מה יש וקיבל תשובות מגוונות – כרוב ממולא, עוף התנור, צלי בקר, שישליק על שיפוד... "אז תן לי שניצל" היתה הבקשה הקבועה.

חוצמזה, היה נחמד שם על החוף, וגם צילמנו קצת:

סוסים
לא הייתי לחוץ להספיק יותר מדי, אז נהניתי להצטרף לפעילות משפחתית רגילה. אז הצטרפתי לשיעור רכיבה על סוסים של עדי. וצילמתי – אותו רוכב, את אחי מאכיל את הסוס גזר, את אלון מתידד עם כלב חביב, יונה בשובך עם שני גוזלים, ואת הנוף של הדרך לעתלית:

חתולים
תענוג ישראלי ששכחתי ממנו זה להתידד עם חתולים. אלה מהזן הנפוץ בכל מקום, ושמחים לפעמים לחום אנושי. היו לי כמה מפגשים כאלה שהזכירו לי כמה מקסימים היצורים החתוליים הללו:

חברים
היה לי ברור שלא אוכל לפגוש את כל החברים שארצה. אז כמו שארגנתי מפגשים איתכם, כך ארגנתי מפגש חברים ותיקים, אלה יממי צופי ים והתיכון. תיאמנו להיפגש בבית קפה על הטיילת של נמל ת"א, והגיעו רונית, גילי ומייקל. לצערי, בגלל ההתראה הקצרה יחסית (לא הייתי כזה מסודר), לא הצליחו עוד כמה חברים להגיע. אבל היה נהדר, עם צחוקים כמו פעם וגם שיחות אקטואליות יותר. מפגש כייפי במיוחד. בהמשך הגיעה הבת של רונית, שגם צילמה אותנו יחד, כך שיש לי אוסף נחמד מהטיילת יחד עם תמונת המפגש:

להתחשב באחר
יש משהו לא נעים, שאי אפשר להתעלם ממנו בביקור בארץ. לפני כמה זמן חזר חבר מביקור בארץ והגדיר את הסיטואציה הישראלית באופן ציורי ולא נעים במילים: "כולם מחרבנים שם אחד על השני, וכולם שוחים בחרא.". עצוב לראות כמה החברה עצבנית, אלימה, נרגנת ולא מתחשבת באחר. הלכלוך בכל מקום הוא סימפטום של זה. או הדחיפות בתור, הצפצופים בתנועה, הנהגים שחותכים, גונבים רמזור או נתיב, או חוסמים צומת. הרי אפשר אחרת, זה רק עניין של התחשבות באחר. למה עובדי העיריה שמפנים את האשפה בשעה 5:30 בבוקר (זה טוב, כי לא מפריעים לתנועה) צועקים אחד לשני בקולי קולות, לא חושבים שאולי יש אנשים שישנים? אפשר אחרת, אבל לא ברור איך עושים את השינוי שיהיה לכולם יותר נעים. חבל..

פרחים
כהרגלי, אני מצלם גם פרחים. ובארץ יש הרבה – מתורבתים ופרחי בר. אז צילמתי גם כמה כאלה, להמתיק את סופה של הרשימה. הנה:

הדביק הזה שנתפס לי תמיד בשערות הרגליים ובאוזניים של טינטין, הקוקר שהיה לי

היו עוד הרבה אירועים ששווה להתייחס אליהם ולכתוב עליהם. אולי אקדיש לכולם רשומות נפרדות, ואולי תגיע עוד רשומת המשך של קצרים. נראה מה ייצא. אבל על כך כבר בנפרד.

שבוע טוב לכולנו, חברים