ברור שאין לי אפשרות לפגוש אישית את כל מי שהייתי רוצה. פשוט אין לי מספיק זמן בביקורים האלה, ולא משנה אם הם קצרצרים (כמו הקודמים), או קצת פחות קצרים כמו האחרון. אז הקונספט של מפגשי חברים נראה כרעיון המוצלח ביותר שמעשי לי בנסיבות האלה.
נכון, יש קצת בעיות במפגש שכזה. לא כל החברים מוכנים להיחשף בפני אחרים בשמם ובגודל טבעי. ובנוסף, המכנה המשותף הוא שכולם חברים שלי, אבל לפעמים מידת הקשר ההדדי בין החברים השונים הוא לא כזה קרוב שיהפוך את המינגלינג הזה למהנה לכולם. וכמובן, קיימת הבעיה האישית שלי, שאני רוצה זמן איכות עם כולם, ויוצא שלפעמים זו רק טעימה קצרה ונותרת תחושה של לא מספיק.
ובכ"ז, להזמנה למפגש בבית הקפה היתה היענות גדולה. ממש גדולה. את המקום הציעה אתי, שמכירה את המקום מקרוב. מיקום מרכזי כזה שנגיש לתחבורה ציבורית נראה כמתאים לרוב החברים, והחניה הצמודה הקלה על מי שתכנן להגיע עם רכב. אתי גם עזרה בתיאומים עם בית הקפה, לשריין לנו מקום מתאים ולדאוג לתפריטים סבירים במחיר שפוי.
אתי גם הביאה תרומה משלה לתפריט – כדורי שומשום מתוקים ונהדרים. תענוג קטן לפתיחת הארוחה. ולמי שמתעניין – קוראים לזה בוצ'י, והמתכון כאן.
ובכן, הגיעו המון חברים. חלק כבר פגשתי כבר בעבר, והיה נפלא להיפגש שוב. חברים אחרים זיהיתי מתמונות מהבלוג או מהפייסבוק, וכמה חברים היו לגמרי לא מוכרים לי ויזואלית. זה קטע נהדר, שמרגישים שמכירים ממש לא רע (לפעמים טוב לא פחות ממכרים מהעולם שמחוץ לוירטואליה), רק שלא מזהים את הפנים. אז בשביל זה הבאתי מדבקות כדי שנכתוב את השם והניק, והיה כיף לראות את כל החיבוקים והקריאות בסגנון :"יואו, זו את, ויקי!! איזה כיף לפגוש אותך!!!" ובאמת היה נהדר לפגוש בפעם הראשונה את פלורה, נאוה, אילה, ויקי, שרה, גלית, פיילה, אתי, יעל קרייזי, נחמה, יואב, תמי, אוריאל (וכלבתו הזעירה והמקסימה), דליה, אושרה ונועה. וכמובן, את כל החברים שאיתם כבר נפגשתי, והיה נפלא להיפגש שוב. צביה סיכמה יפה את המפגשים, וציינה את כל החברים שהגיעו ברשומה שלה.
השולחן הארוך הגביל קצת את האפשרות לשוחח כולם עם כולם. אז גם אני וגם עוד כמה חברים, פשוט דילגנו לאורכו, מנסים לתפוס כמה דקות של יחד עם כולם. הנה, ככה זה היה נראה:
האוכל היה סביר, ונראה היה שהצוות משתדל לנהל את העניין היטב. לא פשוט, כשכל החברה כל הזמן זזים. היו כמה טענות, כנראה שצודקות. אבל זה באמת לא היה העניין העיקרי, לטעמי.
כמה חברים הגיעו עם בני זוג. מעניין היה לשמוע מהזוית שלהם איך זה נראה, ומה דעתם על כל העניין. הליידי שלי השתתפה פעם במפגש בלוגיה, וזה בהחלט עזר קצת להבין מי, מה ולמה.
ובנוסף, זכיתי אישית לכמה מתנות מקסימות, שחיממו את ליבי מאוד מאוד. תודה לכולם על הכל. ועננת הביאה איתה אלבום תמונות מהטיול בארה"ב שבו הגיעה לבקר אותנו. איזה כיף היה לראות את התמונות ולהיזכר בחוויות המשותפות 
השעות חלפו מהר, וחלק מהחברים נאלץ לעזוב. אז אנו הנותרים צימצמנו רווחים לאורך השולחן, מתקשים להיפרד. אבל בסוף החלו אורות המקום להתעמעם באופן מדאיג, אז נפרדנו. ליאור ותמיקה הקפיצו אותי לתחנת הרכבת, לנסוע חזרה לחיפה. כשנפרדנו ורצתי לרכבת, גיליתי שפספסתי אותה בשניות ספורות, ויש לפני המתנה של כמעט שעה וחצי. טלפון זריר לחברות באוטו, והן נענו לאתגר של הארכת הבילוי המשותף. הן עשו סיבוב פרסה, כנראה במחלף אשדוד, וחזרו לאסוף אותי. יחד חיפשנו בית קפה פתוח (מפתיע, אבל אין הרבה), ונשנשנו יחד עוגות, כי זה מה שנשאר להם. היו ממש טובות העוגות.
הגעתי הביתה מאוחר למדי, אבל באנרגיה גבוהה, ובצפיה למפגש הבא ביום שבת בחוף. אבל עליו כבר בנפרד (עם הרבה יותר צילומים..) תודה לכולכם שבאתם, ומקווה לפגוש את כולכם, וגם את מי שלא הגיע, בביקור הבא.
המשך שבוע נהדר לכולנו
לכל הרשומות של החברים מהמפגש - כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)