הנבירה באלבומים הישנים להכנת האלבום לאבי ליומולדת, הניבה כמה מציאות מעניינות. כבר אמרתי שלאבי משפחה זעירה – לסבא שלי היה אח אבל הוא נעלם במלחמת העלם, ולא היה כל מושג מה קרה לו. אמנם לאחרונה, בעקבות התחקיר של קארל (שעליו סיפרתי), התגלתה המשפחה כולה, אבל זו לא קירבה ממש קרובה. אמנם ליומולדת הוזמן יואל דוב, אבל הוא תוספת מאוחרת למשפחה, והקירבה היא כזו שאני מתקשה להסביר אותה פה בלי הדיאגרמה העצומה של עץ המשפחה.
מצד סבתי, זה מעט טוב יותר, ויש כמה קרובים מהצד ההוא. למפגש הביאה גילה (מגדי), המבוגרת בין השארים, תמונה עתיקה שממנה מתחברים הקצוות. הנה:
ניסינו להעריך ממתי התמונה. כנראה מ-1910 (בערך) שנת לידתה של סבתי. אבל אולי גם לפני. במרכז התמונה הסבתא הגדולה, ששמה לא ידוע לאף אחד כבר. היו לה 5 בנות
מימין התמונה עומדת עם מעין חלוק שחור – אלבינה, ולצידה בעלה. הם היו הוריו של מקס, האבא של מילן וירדנה, שהיו איתנו סביב השולחן. בני דודים דרגה שניה של אבי.
מעליהם, בחולצה לבנה עומדת מלבין. לפי מה שזכור, הוא הועברה במלחמה לאושוויץ.
עומדת ליד מלבין זו מיצי (כנראה). למיטב ידיעת הנוכחים, גם היא הועברה לאושוויץ, וגורלה העגום ברור.
ליד הסבתא הגדולה, בחולצה לבנה, יושבת טרזה. לה נולדו אלה וגרטה, האימהות של דוד וגילה שגם היו איתנו בחגיגה.
ומשמאל, עומדת בשמלה ארוכה, ג'ני, זו האמא של הסבתא שלי, וסבתו של אבי שמעולם לא הכיר. גם היא נשלחה לאושוויץ עם כולם.
שתי תמונות נוספות, מאוחרות יותר. הראשונה עם הילדות (משער שצולמה בערך ב-1918 בוינה) בה נראית נראית ג'ני עם מר גרוסמן בעלה, ושלושת הבנות שנולדו להם, והשניה היא של שלושת האחיות כמה שנים מאוחר יותר.
הקטנה מימין זו אמה, סבתי שלי, שהגיעה לארץ ב-39 בבריחה ברגע האחרון מאירופה, ולה נולד אבי כבן יחיד.
הבינונית זו גרטה, שנישאה לצייר שטייל בעולם וציורין היפהפיים נמצאים על קירות ביתי ובתי כמה נוספים מבני המשפחה. מתישהו עקבותיהם נעלמו ביערות הגשם של דרום אמריקה. הסיפור המשפחתי הוא שהם נאכלו ע"י קניבלים. אפילו שאני מפקפק בגירסה, נראה שסוף טוב לא היה להם. הנה אחד הציורים שצייר אותה, לפני שנעלמו:
הגדולה זו מיצי, שנמלטה גם היא מאירופה לברזיל. נולדה לה דיטה, ולה נולדו סוזי ופאביו, שאיתם אני בקשר וגם יצא לנו להיפגש.
ובקיצור – משפחה מיניאטורית, שחבל שאת הדור הבא (בני הדודים בדרגה רביעית) כבר לא ממש מכירים, ורוב הסיכויים שלא אזהה את רובם ברחוב אם אתקל בהם.
להתראות מחר ובשבת, חברים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)