חגיגות ה-15 לתפוז מזמינות בחינה ומבט ארוך טווח על יחסינו לאורך השנים. כי אני בתפוז כבר יותר מ-9 שנים, וזה ממש לא מעט.
יחסי עם הפורומים השונים באינטרנט, התחילו עוד לפני שהתפוז היה מוכר לי. בוואלה היה פורום ספרים שוקק, ואני נכנסתי אליו בזהירות ובעילום שם (עם ניק סתמי למדי). לא היה לי ביטחון להתבטא בנושא בשמי שלי, שהרי אפילו בגרות בספרות אין לי. מה כבר יש לי לומר לאריות הספרות שהיו שם, כשאת הפורום ניהלה אריאנה מלמד, וחיה הופמן היתה פעילה שם במיוחד?! רק שאז עזבה אריאנה, והפורום הלך ודעך, ואני חזרתי לקרוא בשקט לעצמי.
בשנת 2002 התוודעתי לעולם אופני ההרים. רובן, שהכניס אותי בסוד הדברים, גילה לי שיש פורום רציני וטוב בתחום האופניים, וכדאי לי להיכנס ולהתעניין. וזה מה שעשיתי במשך תקופה ממש קצרה, עדיין בניק העלום הקודם מימי פורום הספרים. ואז, ביום אחד יצאה הודעה ממנהלי הפורום, שבעקבות חילוקי דעות עם ההנהלה, פורום מוזמן לעבור כולו לפורום מקביל שנפתח בתפוז. ואכן, היה מעבר המוני ומיידי של הרבה מהכותבים שהכרתי כבר קודם. ואני עדיין עם הניק העלום.
בפורום אופניים מתארגנים טיולים באופן שגרתי. וכך מצאתי את עצמי עם חבורה גדולה של רוכבים, מזדהה בשמי ובשם העלום של הניק ההוא, מנסה להסביר את ההיגיון של היותי עלום שם. אז נרשמתי שוב, הפעם בניק הנוכחי, שהרעיון שלו הושאל מרובן Z. לא גלוי לגמרי, אבל בכ"ז לא עלום שם.
אז חוץ מפעילותי בפורום אופניים על נגזרותיו, הצצתי עם הניק החדש שוב לפורום ספרים, כי הרי לא הפסקתי לקרוא. וגיליתי שם פורום שוקק, מקסים ומעניין, וכמובן שנשאבתי מהר לפעילות שם, הפעם עם קצת יותר ביטחון ביכולת התרומה שלי, אם כי עדיין מתקשה להשלים עם סגנון הכתיבה שלי שהרגיש לי מאולץ מדי, ועם המבוכה של כתיבה גלויה בשמי שלי.
עם הזמן, תפסתי ביטחון והתחלתי לסקור בעצמי ספרים שקראתי, ונראה לי שהפכתי מיומן בזה. ומן הסתם, גם יצא שהכירו אותי לא מעט חברים פה בתפוז. באופן טבעי, התחלפו כמה אנשים שם בפורום, ונוצר משבר זמני. ואז, מפתיע מאוד, מישהו מצא אותי כמועמד ראוי לניהול הפורום. זו היתה מחמאה ענקית, כי אני לא קורא ממש הרבה (אני מאוד איטי), והשכלתי הרלוונטית הפורמאלית, ככל הנראה פחותה מכל משתתפי הפורום האחרים. אבל בגלל עומס גדול מדי בעבודה באותה תקופה, נאלצתי בצער לוותר על העונג. ועדיין, עד היום אני פעיל שם (מעט, ובכ"ז) ועוקב אחת הפעילות שם.
בנוסף, במרחב התפוזי נולדו כמה קומונות ספרים, שהתפתחו, התפצלו, ושוב התפצלו. עד היום אני מציץ גם לשתיים שנותרו, ולצערי לא פעיל מספיק. אמנם משתף שם בסקירות והמלצות, כשיוצא לי לסיים איזה ספר, אבל הרבה פחות ממה שהייתי רוצה.
בשנת 2008 נשלחתי לארה"ב במסגרת עבודה. לא היה ברור מראש לכמה זמן, והתחושה היתה כשל חוויה מיוחדת שראוי לתעד. במיוחד כשהייתי שם לבד ולא היה לי איך ועם מי לחלוק בחוויות. מכיוון שכבר הכרתי כמה בלוגים פה, קפצתי למים ופתחתי את הבלוג הזה. מן הסתם קראתי לו בשמו דהיום – מחוויות D. ההתחלה היתה קצת מגומגמת, ולא הכרתי את הכללים של התנהלות הבלוגיה, אבל היה לי ברור מה אני רוצה שיהיה בו, ואת זה התחלתי לכתוב. במקביל ליקטתי מהרשת את שלל הסקירות הספרותיות שלי והעליתי אותן במרוכז לפה.
כיום, כפי שכבר סיפרתי לפני כשבועיים, יש לי מעל 700 רשומות מפורסמות: חוויות טיולים, קריאה, החיים באמריקה, בישול, יצירה, ענייני בלוגיה, אקטואליה, הגיגים, עבודה, ושאר נושאים מגוונים שמהווים את מי שאני (או מי שאני רוצה להיות) – סקרן ואקלקטי. הואשמתי פעם שבגללי פרץ לבלוגיה גל נוסטלגי של רשומות העלאת זכרונות. אני נוטה לחשוב שזה היה פה כבר לפני, אבל בכל מקרה – זו האשמה שאני נוטל על עצמי בעונג. ובאמת, הרשומות שאני הכי אוהב הן אלו הנוסטלגיות. כמה כיף היה להיזכר, וכמה כיף לשתף ולגלות שרבים היו שותפים לחוויות דומות.
אז התפוז חוגג 15, וכמתבגר הוא התפרע לא מעט לאחרונה, והראה סימנים מדאיגים של יציאה מכלל שליטה, כשללא מנהל בבלוגיה קיבלנו שדרוגים מאוד בעייתיים בבלוגים ובמסרים, בפרסומות מוגזמות ובתקשורת כללית לקויה. אבל כולנו רוצים בטובתו, כי עבור רובנו פה זה הבית האינטרנטי, המקום שבו קושרים קשרים וירטואליים, שלא פעם הופכים לכאלה בעולם האמיתי (וכבר ראיתי פה לפחות 3 חתונות), שבו משתפים בהגיגים, בצרות, בשמחות ובהתרגשויות, שדרכו יוצרים יצירות (כתובות, מצולמות, קולינאריות, סקראפיות ואחרות), ובכלל – כיף לנו פה.
אז נקווה שהכיף הזה ימשיך, באחריות, בנימוס, בכבוד הדדי ותקשורת פתוחה. לפחות לעוד 15 שנה 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)