יום חמישי, 19 בינואר 2012

למה כובע?

 
לאבא שלי יש אוסף כובעים מרשים למדי, שמורכב בעיקר משלל מגבעות שונות. הוא כמובן מאוד אוהב לחבוש אותן, בכל הזדמנות ובכל עונה.
איכשהו, אני לא אהבתי את חיבתו זו למגבעות. זה תמיד היה נראה לי כאיזו דבקות במורשת הייקית שאינה מתאימה. מין חיבה למנהגים ישנים ולא עדכניים – בחירה בזיקנה.
כששאלתי למה, תמיד אמר שבחורף קר לו בראש, ובקיץ הוא שומר שלא לשרוף לעצמו את הקרקפת בשמש. ואני לא ממש השתכנעתי. הרי למי קר בראש?
ובכן, עברו כמה עשרות שנים, וגם אני איבדתי את שיער ראשי. ופתאום גיליתי שכשהראש חשוף, אז בחורף ממש ממש קר. למעשה, כשקר בראש קר בכלל. אפילו כשלבושים טוב זה לא מספיק. וגם בקיץ – כמה דקות בשמש הקופחת, והלבן האשכנזי להכעיס ממהר להאדים.
אז גם אני התחלתי לחבוש כובעים – צמריריים ומחממים בחורף (כמו עכשיו, לקולות הצחוק של הליידי וצאצאים), ובקיץ כובעים מנדפי זיעה ומתוחכמים, שמצליחים לצנן היטב את הקרקפת החשופה.
ובכל זה נזכרתי בטיול נינוח וקצר שיצא לי לערוך עם גל, בנו הפעוט והמקסים וביתו המקסימה גם היא, במקומות יפים שלא היו מוכרים לי ב-LA. אני מניח שאספר עוד על הטיול הזה, ואביא לכאן מהתמונות שצילמתי, אבל אחד מהמקומות שמשכו את תשומת ליבנו התיירית היתה חנות כובעים. ולא סתם חנות, אלא אחת עשירה, מגוונת, מטופחת ונעימה. והצוות החביב (והנאה) של שתי הזבניות רק הנעימו את החוויה. אז הן הזמינו אותנו למדוד, ולהצטלם, ובכלל – לחייך בכיף בחנות הריקה. ואני כמובן צילמתי:
 
בסוף גל קנה כובע נחמד לאישתו. מתנה מזדמנת וחביבה. ואני הבטחתי לעצמי (ולזבניות), שכשהאבא יגיע לביקור אקח אותו לשם ואקנה לו משהו מהמבחר. וגם אתנצל על שלא הייתי סבלני ומבין מספיק.
שבוע טוב, חברים!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)