ושוב חלף חודש מהר מהצפוי, מדגים לי שוב את ההיגיון הנכון מדי באמירה שזמן מאיץ.. ושוב הגיע הזמן לסכם את כל האירועים הקטנים שלא זכו עדיין לאיזכור כאן, וכנראה שגם לא יזכו לרשומה עצמאית. מן הסתם, יש גם המון תמונות, אבל חייבים לדלל. נראה מה יצליח להיכנס.
יום המעשים הטובים
החודש צויין כאן בבלוגיה היום הנחמד והחיובי הזה. אבל אחרי הרשומה של שנה שעברה, שהיתה אישית מאוד וחשובה לי מאוד מאוד, הרגשתי שאין לי מה לכתוב עכשיו בנושא. זה לא שאין מה לספר, רק שביחס למה שסיפרתי אז זה לא היה `זה`.
ובכ"ז, חשבתי להביא לפה משהו. כמה טוב ששרוני שלח לי קישור לכתבה נהדרת שממחישה את הרעיון יפה – איש צעיר מהשכונות הבעייתיות יותר של לוס אנג`לס יזם פעילות נהדרת. בשטחים המוזנחים של שכונתו הו מארגן מבצע גננות שבמסגרתו התושבים שותלים ומטפחים ערוגות ירק למאכל. כמה חכם, כמה בריא וכמה חיובי מבחינת המרקם החברתי. פשוט מחמם לב. אז מוזמנים גם אתם, לקרוא ולצפות בסרטון - כאן.
בבלוגיה
לפני כחודש כתב שמואל אייל רשומה, בה סיפר שביטל מנוי על אחר הבלוגים. תוך כדי כתיבת התגובה שם, הבנתי כמה קשה גם לי לבטל מנוי. זה כמו טריקת דלת (גם אם לא ידועה לצד השני) בפניו של מישהו שפעם היו בינינו סוג של יחסים. לרוב זה לא עניין שהיחסים השתבשו והתפוצצו, זו סתם דעיכה.
אני לא מתחשבן עם אף אחד, ובטח לא כאן בבלוגיה. לא דומה למה ששמעתי שאנשים פה מכנים כ- `תגיב לי ואגיב לך`. אני קורא פה בבלוגים מתוך עניין בנכתב, אבל בעיקר מתוך עניין בכותב. אז אם לדוגמה, חבר/ה פה מספר/ת על הכנת סנדביץ` גבינה, אקרא ואגיב. כי אם זה חשוב לו/ה לספר, אכבד אותו/ה בקריאה, מחשבה ותגובה (ברור לכולנו שתגובות משמחות). אז כשמישהו לאורך זמן לא נוכח בבלוג גם אצלי ולא מתעניין גם בי, אני מאבד בו עניין. לא נעים לי כשמישהו מעוניין רק לספר על עצמו, אבל לא עוצר לרגע להקשיב. ליחסים צריכה להיות מידה מסויימת של הדדיות.
אז עברתי על רשימת מאות המינויים שלי בבלוגיה (יש לי הרבה), וסימנתי את מי שהיחסים איתו דעכו. התקשיתי לבטל מנוי, אז העברתי לתיקיה של "מועמדים לביטול". אני מתקשה לנתק לגמרי, אז אעקוב מרחוק. והטלטלה שבעקבות סגירת הגוגל רידר ומציאת החלופה, רק סייעה בלעשות סדר בעניין.
אפיקומן
השנה סופסוף יש לנו בית משלנו – נוח, יפה וכאמור -מזמין לאירוח. אז היה אך טבעי שסופסוף נזמין אלינו חברים לסדר הפסח. הכנו אוכל, סידרנו הכל, ואפילו קראנו קצת באגדה, מחליפים חלק מהטקסט הבעייתי בטקסט יותר ידידותי. אחרי האוכל, כרגיל שלחנו את הדור הצעיר לחיפוש האפיקומן. כל חמשת הצעירים הסתערו על הבית, זחלו, טיפסו, הפכו כלים וחיטטו בכל מה שרק ניתן. חוץ מהמקום הנכון, כמובן. לקח להם כמעט שעה להתייאש, כשצחוקים פרועים מלווים את העניין, יחד עם תסכול מגוחך שלהם. כי הם כבר חיפשו 6 פעמים בתנור האפיה, 7 פעמים בטוסטר, 3 פעמים במיקרו ובכל הארונות. הם אפילו נגעו בו, ולא מצאו.
חיפשו וחיפשו:
לא חשבו שזה היה כאן:
אז נאלצו להסתפק בפרס תנחומים שחולק שווה לכולם.
אירוח
חוץ מלארח את החברים לסדר, זכינו החודש לארח כמה אורחים חשובים נוספים. ראשונה הגיעו אלינו לסביבה עננת, יחד עם אום נטע ומשפחתה. על החוויות המשותפות כבר בנפרד. אחריה הגיע אדם, חבר ילדות שלי. היה כיף שבא וטיילנו יחד בסביבה, חולקים חוויות של צילום ואהבת הטבע. וגם על זה כבר בנפרד. לפני הסדר הביאו אלינו את ג`ינג`ר – הכלבה הקטנטנה של חברים פה בסביבה. היה נחמד לארח אותה, ומשעשע לראות איך היא משחקת בהנאה עם אבנים (כדורגל ולעיסות), ואיך היא מתכסה בעצמה לפני השינה:
וממש לפני הסדר הגיע אלינו האורח החשוב של החודש – החייל שלנו. כמו שכתבתי בפייס: "אביב הגיע - פסח בא". הוא קיבל חופשה של חודש לביקור משפחתי. שובר בכך את הרצף המתיש של השירות שלו. כשיחזור כבר לא יוותר לו יותר מדי זמן לשרת. אני מניח שיהיו עוד הרבה חוויות והרבה טיולים יחד, אבל כמובן גם עליהם כבר בהמשך.
דיאטה
סיפרתי כבר שאני משתדל לשפר את המזון שלי בהיבט הבריאותי. זה אומר פחות מזון מן החי, פחות פחמימות ובעיקר פחות סוכרים. מן הסתם, צריכת הירקות עלתה פלאים. זה לא שתכננתי להפחית במשקל, אבל זו אמורה היתה להיות תוצאת לוואי מבורכת. אז נכון שלפעמים חוטפים רעבת של ערב, אבל זה ממש לא נורא. וגם לא מוותר לגמרי על עוגיה מזדמנת או אפילו חתיכת עוגת קרם טובה. אבל לרוב החליפו את הממתקים והשוקולדים (אוף, נורא אוהב) אגוזים שונים. ובינתיים, כחודש אחרי ההתחלה, אני 4.5 ק"ג פחות. מקווה שהמגמה לא תמשיך, כי אין לי כוונות לבמשיך ולרזות.
חמש שנים
החודש, ב-16, ציינתי 5 שנים לשהותי כאן בארה"ב. התוכנית המקורית היתה לשהות פה 3-5 שנים, ואז לחזור (או לא) לפי העניין. יצא שנאלצתי להיפרד ממקום העבודה ששלח אותי לכאן, ולבסס פה עבודה עצמאית. אז גם אם הייתי רוצה לחזור, זה היה מורכב יותר. מזל שבינתיים אין לי רצון כזה..
שנה
לפני שנה, ב-19 לחודש, נפרדנו כאן מגיטה המקורית. בלוגרית אהובה ומוערכת שהיתה חברה וירטואלית של רבים כאן. יהי זכרה ברוך!
צילום
טוב, ברור לכל מי שמבקר כאן שהצילום תופס חלק גדול מהפנאי שלי. זה כיף! אז הנה כמה דגימות נוספות:
זהו להפעם. הרבה לחודש אחד, וטוב שכך.
כי גם החודש מימשתי את הברכה של הנהדרת גל: "שיהיו לך יותר חוויות טובות ממה שתוכל לספר"
כי גם החודש מימשתי את הברכה של הנהדרת גל: "שיהיו לך יותר חוויות טובות ממה שתוכל לספר"
איחולים לכולנו, לחודש אפריל מוצלח ומהנה אפילו יותר ממרץ החולף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)