לא רציונלי אבל לא נורא / דן אריאלי – המלצה חמה

324 עמ`, הוצאת דביר 2010, מאנגלית – לי מיכאל ברגר

רקע:

רק לפני כמה חודשים שמעתי על ספרו הראשון של אריאלי "לא רציונלי ולא במקרה" וכבר מצא חן בעיני הרעיון. אז חיפשתי קצת חומר עליו ומצאתי כמה הרצאות ביו-טיוב. מצאתי את עצמי מרותק להרצאות הלא קצרות, מחפש מהן עוד ועוד (קישור בסוף).

אז לספרו הראשון הנ"ל לא הגעתי, אבל במקרה יצא לי להיתקל בספרו השני שעליו אני ממליץ פה, אצל חברה שלנו, ושאלתי אותו. לקח לי הרבה זמן לסיים אותו. הרבה מאוד, למרבה המבוכה. אבל זה לא הוא, זה אני, כי הספר ריתק אותי וגרם לי לצחוק לא פעם, ולהרבה חיוכים.

כמה כיף לסייים סופסוף ספר, וגם לבוא להמליץ עליו כאן, כאתנחתא מתבקשת אחרי אוסף רשומות הצילומים. כן, ברור שאני מגיע להמליץ עליו בחום, ואף לצטט ממנו פה ושם, אבל כרגיל, בסדר הנכון של הדברים:

על הספר – כאמור וכמקובל, הכריכה האחורית (מאתר סימניה)

• למה בונוסים שמנים עשויים דווקא לפגוע בתפקוד של מנהלים בכירים?
•  מה מניע אותנו לבזבז זמן וכסף, ואפילו לקחת סיכון, רק כדי לנקום במישהו, והאם זה משתלם?
• למי נתרום יותר – לילדה אחת במצוקה או לניצולים רבים של רעש אדמה?
•  למה הסיכוי שנמצא בן זוג מתאים באתרי היכרויות נמוך מאוד?
• ידוע יש הבדל עצום בין מה שאנחנו חושבים שגורם לנו אושר ובין מה שבאמת גורם לנו אושר?

לאחר שחשף בפנינו את הכוחות הסמויים שגורמים לנו לקבל החלטות לא נבונות ולחזור שוב ושוב על אותן טעויות, הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי מרגיע אותנו – אנחנו לא רציונאליים, אבל זה לא נורא. יכולת השיפוט שלנו אולי מושפעת מציפיות, רגשות ונורמות חברתיות, אך יש לזה גם יתרונות רבים בחיי היומיום –  הן בעבודה והן בבית. לפעמים הנטיות האי-רציונאליות שלנו הן ממש ברכה, מפני שהן מסייעות לנו, למשל, להסתגל לסביבה חדשה, לבטוח באנשים ואפילו לאהוב את ילדינו.

באמצעות מחקרים מפתיעים, שלל ניסויים מקוריים וסיפורים אישיים מרתקים, אריאלי מגלה לנו מה מלמדים אותנו משחקי לגו על ההנאה במקום העבודה, איך זה שהוראות הרכבה מבלבלות דווקא עוזרות לנו, מה עדיף - עיסוי קצר שמופרע באמצע או עיסוי ארוך ורצוף ומה אפשר להסיק מסירת קאנו על חיי האהבה שלנו. לא רציונאלי אבל לא נורא הוא ספר מעשיר, מענג ומחכים, ספוג בהומור עצמי, המסביר לנו כיצד להשתמש בדפוסי החשיבה המוטים שלנו לטובתנו ולשפר את הדרך שבה אנחנו עובדים, יוצרים ומנהלים את חיינו.

עוד על הספר:

הכריכה האחורית מספקת רקע מפורט למדי למה שיש בספר, ואני מניח שזה יכול להספיק כדי למשוך אתכם לקרוא אותו (כפי שזה עשה לי). אז אוסיף כאן שני ציטוטים שיתנו קצת מהטעם:

על בלוגים ובלוגרים (עמ` 87):

ועכשיו חשבו רגע על בלוגים. יש כמות עצומה של בלוגים בעולם, ונדמה שלכל אחד יש בלוג או שהוא מתכוון להתחיל לכתוב אחד. למה בלוגים כל כך פופולריים? לא רק מפני שהרבה אנשים משתוקקים לכתוב; הרי אנשים יכלו לכתוב לפני שהבלוגים הומצאו. הסיבה העיקרית היא שלבלוגים יש שני מאפיינים מייחדים, שמבחינים אותם משאר סוגי הכתיבה. קודם כול, הם מעניקים את התקווה או את האשלייה שמישהו אחר יקרא את מה שכתבתם. ברגע שהבלוגר לוחץ על "פרסם", פניני החוכמה שהוא מפיק יכולות להיקרא על ידי כל אחד בעולם, ומאחר שכל כך הרבה אנשים מחוברים לאינטרנט, הגיוני שלפחות כמה מהם ייתקלו בבלוג. זו הסיבה שהסטטיסטיקה של "מספר הצפיות" היא מניע חזק כל כך בתחום כתיבת הבלוגים, מפני שהיא מאפשרת לכותבים כמה אנשים קראו את הבלוג שלהם, או לפחות נתקלו בו. בנוסף, הקוראים יכולים לפרסם את תגובותיהם והערותיהם לבלוג, מה שמעניק סיפוק גם ליוצרי הבלוג – שבדרך זו יודעים בוודאות שיש להם קהל, וגם לקוראים – שהפכו לכותבים. לרוב המכריע של הבלוגים בעולם יש מספר מצומצם מאודשל קוראים – ייתכן שרק האימהות או החברים הכי טובים של הכותבים קוראים אותם – אבל אפילו הכתיבה לאנשים בודדים, בהשוואה לכתיבה עבור אף אחד, מצליחה להניע מיליוני בני אדם לפרסם בלוגים.

אריאלי יודע, כי יש לו בלוג בעצמו, ואני מניח שרבים מאיתנו יכולים להעיד שקלע היטב.

על המין האנושי (כחלק מדברי הסיכום, עמ` 297):
אני מקווה שעד הנקודה הזאת כבר ברור שאם היינו צריכים למקם את המין האנושי על ציר שבקצהו האחד מר ספוק ההגיוני להפליא מ"מסע בין כוכבים", ובקצהו השני הומר סימפסון בעל כושר השיפוט המפוקפק, אנחנו בעצם ממוקמים קרוב יותר להומר סימפסון (הרבה יותר קרוב ממה שהיינו רוצים להודות). אבל אני מקווה שאתם מבינים שיש גם יתרונות באי-רציונליות – ואת העובדה שהאי-רציונליות שלנו בתחומים מסויימים היא שהופכת אותנו לאנושיים (היכולת למצוא משמעות בעבודה, היכולת שלנו להתאהב ביצירות וברעיונות שלנו, הנכונות שלנו לבטוח באחרים, היכולת שלנו להסתגל לנסיבות חדשות, האכפתיות שלנו מאחרים וכן הלאה). אם חושבים על אי-רציונליות מנקודת המבט הזאת, אפשר להגיע למסקנה שבמקום לשאוף לרציונליות מוחלטת, כדאי ללמוד להעריך את חוסר השלמות והפגמים הקטנים, שבין השאר תורמים לנו.

עוד על חוויית הקריאה:

במשך שנים התכחשתי להיבטים רגשיים בעולם העבודה. לא פעם זה הוביל אותי לנקודות לא נעימות, כשהתקשיתי להבין פוליטיקות ארגוניות, מניעים וזרמים רגשיים תת קרקעיים. מאז התפתחתי בעצמי, והיום אני שוחה בתחום די בחופשיות, מכוון את ההבנות האלה לתרומה טובה יותר לחברה ולעובדים בה, מכוון לשיפור שביעות הרצון.

הספר מדבר בשפה שהיום ממש קל לי להבין. אבל זה לא גרע מההנאה שלי, ואולי ההיפך.

לסיכום:

תענוג של ספר – חכם, משעשע לעיתים, ומאיר את המציאות באור שלא לכולנו הוא מובן מאליו. תובנות שיכולות לתרום רבות, הן בהבנה החברתית והן לכל אחד במישור האישי.

וברור שאחפש עכשיו את ספרו הראשון, שבאופן מתבקש אנסה לקרוא אותו בעברית. יש שם (כך הבנתי) תוספות שמכוונות במיוחד לקהל הביתי הישראלי.

מומלץ ביותר!

שתי הרצאות להמחשה ביו-טיוב, הראשונה באנגלית (קצרה יותר), השניה בעברית:

קישור לאוסף הרצאותיו ביו-טיוב בעברית

וקישור לאוסף הרצאות באנגלית

המשך שבוע אביבי ומוצלח לכולכם, חברים