ברשומה האחרונה שהעליתי קיבלתי לא מעט ביקורות והסתייגות מכך שצילמתי אנשים זרים והעליתי את תמונותיהם לאינטרנט, לרשות הרבים. וזאת, כך הובן, ללא קבלת רשות מפורשת מהמצולמים, שעלולים היו לחוש שפרטיותם לא כובדה אם היו במקרה מגיעים לבלוג שלי ורואים את עצמם וחשים נבוכים.
מכיוון שראיתי את התגובות הראשונות ברוח זו, הוספתי הערת הבהרה, שלפיה כתבתי שבמקרה הזה (לפחות) אינני רואה כל בעיה עם התמונות והרשומה כי האנשים שמהם לא קיבלתי אישור לצלם, לא מצולמים במצב שהם יכולים להיות מזוהים. אבל למרות הערת ההבהרה, נראה שבכ"ז רבים כאן חשו לא בנוח מהעניין. כ"כ לא בנוח שנראה שלא נהנו מהתמונות ומהרשומה כולה. אז חשבתי לפתח את הנושא מעט, ולהבהיר לעצמי ולכולם אם יש לי קווים אדומים בנושא, ומהם. מצאתי ברשת רשומה מעניינת בבלוג `העין`, של שאול נשיץ, שאחריו אני עוקב מזה זמן (לא זכרתי). ברשומה הוא מתאר יפה את המצב, כולל התייחסות לחוק. עפ"י הכתוב שם, ואני נוטה לקבל את הדברים מתוך היכרות אינטרנטית ארוכה עם הכותב: "החוק בישראל מתיר צילום ואפילו פרסום תמונתו של אדם כל עוד הצילום נעשה ברשות הרבים ואינו פוגע במצולם."
את החוק אני כמובן מכבד, אבל הוא נוטה לעמימות (כמה צפוי), כי לכל אחד יש את הפרשנות שלו בנוגע לפגיעה אפשרית במצולם. יש שיטענו שכל מי שיוצא למרחב הציבורי ואחראי ושולט במצבו (אינו פצוע או מוטל חסר הכרה) הריהו מפגין את הויזואליה שלו ברבים, ומראהו (והפוטונים שהוא מחזיר) הם נחלת הציבור כולו. אי לכך, לגיטימי לצלמו ולפרסם באופן חפשי את תמונתו. זו הגישה הליברלית יותר, שמקטינה את זכותו של הפרט במרחב הציבורי, ומעניקה זכות גם לציבור על מה שמתרחש בתחום המשותף.
ישנה, מצד שני, הגישה השמרנית. זו דוגלת בזכותו של אדם על מראהו ופרטיותו באופן מוחלט, ורואה בכל הפרה של זכות זו כפגיעה אפשרית. ולפיכך, אל לאחר להפר אותה ללא רשות מפורשת מכל מי שמצולם בתמונה.
תהיתי איך לנסח את עמדתי שלי, ושמחתי לקרוא ברשומה הנ"ל גישה מעשית שתואמת יפה את גישתי שלי לעניין: " אני נוטה לחשוב על העניין במונחים של שכל ישר ולא של עורכי דין. המושג הרלוונטי בצילום רחוב הוא הסגת גבול. אין הכוונה לחדירה פיזית לשטח קרקע פרטי, אלא לחדירה לרשות הפרט במובן מטאפורי יותר: אדם המוצג בתצלום כחלק מהסביבה ירגיש על פי רוב בנוח כאשר יצפה בתמונה".
גם זו אמירה עמומה מעט, שהרי לא ברור מתי ואיפה עובר הגבול העדין בנוגע להשגת גבול, גם אם יתר הדברים ברשומה ההיא מנסים למצוא את הגבול הזה שם.
אני כמובן לא הייתי רוצה להביך או לפגוע בשום אדם (לפחות לא בהקשר הזה), אז אני משית על הצילומים את השיפוט האישי שלי – שאם אני הייתי מצולם באותה סיטואציה, לא הייתי מרגיש פגוע.
אבל יש פה גם עניין נוסף, שגורם לי להחמיר מעט יותר – עניין האנונימיות. אם אצלם מישהו באופן המאפשר את זיהויו, אפרסם את המיקום, השעה ושמו של האיש, הרי שגם אם התמונה עצמה לא פוגענית או מביכה, הרי שמכלול המידע עלול לגרום לפגיעה באותו מצולם. אבל לפי אותו עיקרון, אם לא ניתן בקלות לזהות במי מדובר, והסיכויים לזיהוי מקרי הם זניחים, אני אישית לא רואה מניעה בפרסום שכזה.
ועכשיו, בואו נבחן יחד כמה צילומים שלי מהעת האחרונה, בהתייחס לאותם כללים.
בתמונה הראשית, ובתמונות הבאות שצילמתי ברחובות ניו-יורק, נראים לא מעט אנשים. אני בטוח שאם הייתם מכירים אותם הייתם מזהים אותם. אני לא עצרתי לבקש את רשותם לאחר הצילום, ואני מניח שלא הייתם מצפים שכך אעשה. אלה צילומי רחוב מקריים, ואף אחד מהמצולמים לא נמצא שם במצב שעלול לפגוע בו או להביך אותו. נוכחותם מקרית וסתמית, והצילום לא מכוון לצלם אותם. לכן כנראה לא הערתם לי על "פלישה לפרטיותם" אז כשפרסמתי. מעניין מה תגידו עכשיו על העניין – האם אתם חושבים שצריך לעצור ולשאול את רשותם של מצולמים מקריים כאלה (ואת כל שיופיעו במקרה בתור לאייפל כשמצלמים את המגדל המוכר)?
התמונה הבאה היא תמונת הגולש מהחוף: ניתן בקלות לזהות את האיש, אם הייתם מכירים אותו. הוא אמנם מהווה נושא לצילום הזה, שרבים מכם אהבתם, אבל אף אחד לא הסתייג מהעניין בזמנו. אולי הסיבה לזה שקיבלתם אותו ללא הסתייגות היא שהסיכויים שיזוהה כאן זניחים לגמרי (צולם באמריקה הרחוקה), וגם אין בתמונה משהו שעלול לגרום לאיש מבוכה. אז למרות שלא ביקשתי את רשותו חשתי שזה בסדר לצלם אותו. מעניין מה דעתכם עכשיו..
בתמונה הבאה, מצולמים אבי ואחי, אבל גם כמה אנשים מקריים שהיו שם בסביבה. אין להם כל קשר עם נושא התמונה, ואין בצילום כל משהו שעלול היה להביך או לפגוע בהם (אני מניח) גם אם היו מזוהים שם. ופה זה לא ברחוב, אלא בנסיבות לכאורה פרטיות יותר. ושוב, הסיכויים לכך קטנים פי אלף מסיכויי הזכיה בלוטו. לכן לא הגבתם שיש משהו בעייתי בצילומים האלה, וגם לא טענתם שם שראוי היה לשאול את רשותם.
באותה סיטואציה צולמו אנשים אחרים, שדווקא כן היו חלק מהנושא של התמונה. אבל שוב, האופי הלא פוגעני של הצילום ואולי גם חוסר האפשרות לזהות מי מהם, היו כנראה הסיבות שבגללן אף אחד לא ציין שיש משהו בעייתי בזה.
אני לא ראיתי בכך כל בעיה אתית, גם בכללים היותר מחמירים שלי. אבל חלק גדול מכם חש כך. אישית, מרגיש עכשיו יותר ברור בנוגע למה תקין מבחינתי ומה לא. אך בהחלט אשמח לדיון בעניין. ואשמח גם לקבל קישור ספציפי לתמונות שחשתם לא נוח בגינן, כי אני מתקשה לזהות את אלה שחצו אצלכם את סף הרגישות.
ולסיכום, אלה הכללים שלי בנוגע לצילומים דומים (שעכשיו יותר ברורים):
- לא לצלם צילומים שעלולים להביך את המצולמים או להיות פולשניים
- במקרה של ספק מבוכה (כמו צילומי חוף, או בסביבה `רגישה`) – לקבל אישור, או לא להראות פנים באופן ברור המאפשר זיהוי
כאמור, מוזמנים להביע את דעתכם לאור הדוגמאות הנוספות שהבאתי.
המשך שבוע מוצלח ואיחולים לחג שמח לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)