כששאלו את סר אדמונד הילרי ז"ל, מדוע טיפס על האוורסט, תשובתו המבריקה בפשטותה היתה: "כי הוא שם." איך לי מושג אם הציטוט הזה המיוחס לו הוא נכון, אבל הוא מבהיר שלפעמים עושים דברים פשוט כי מתבקש לעשותם. מה, לא מובן?
אני לא הילרי, ואין לי שום אוורסט בסביבה, אבל בכל פעם שאני מתקרב ליציאה שלי הביתה מהאוטוסטרדה, ישנה פסגה נאה שמשקיפה על העיר, ושביל העולה מעלה שקורא לי (זה שבתמונה למעלה). פשוט כי הוא שם.
כבר יצא שניסיתי לעלות עליו עם האופניים, אבל העלייה תלולה הרבה יותר מיכולות הטיפוס שלי, אז נעצרתי אחרי כמה עשרות מטרים בלבד. ועכשיו, כבר סיפרתי שאני מתגבר את הפעילות הספורטיבית שלי, אז עלה לי הרעיון לעלות לשם. וביום שישי האחרון פיתיתי את קרן לקחת אתנו את שישי ולהעפיל למעלה לפסגה (לא גיליתי לה לאן, ולא אם וכמה זה צפוי להיות קשה).
שישי, בדרכה הכלבית הנמרצת, רצה בקלילות מעלה וחזרה מטה אלינו שוב ושוב, שוכחת שהיא כבר בת 14 לפחות. אולי כי יש לה הנעה 4X4... אני טיפסתי יפה למדי, וקרן טיפסה אחרי בקושי. תזכורת לא רעה שגם לה לא יזיק לחזור לכושר.
חוץ משלושתנו, היתה אתנו גם סוניה. נכון שסחבתי אותה כל הדרך, אבל היא תגמלה יפה בתוצאות נאות. בלעדיה, לסיפור שלי לא היו תימוכין. אז הנה מה שהיא ליקטה לאורך הדרך:
היה שווה את המאמץ 
סוף שבוע מהנה ומוצלח לכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)