אדום החזה / יו נסבו

575 עמ`, 2000, הוצאת בבל, תרגום מנורווגית: דנה כספי (2010).

רקע:

את הספר קיבלתי בהשאלה מחבר פה בקליפורניה, אחרי שכמה ספרים שהחלפנו הצביעו על מאפיינים של טעם ספרותי דומה. לקח לי לא מעט זמן להגיע אליו, כי ספר כזה עבה לא עובר לי בקלות. מזל שהיתה את ההפלגה ההיא בינואר שאיפשרה לי קריאה רבה, כך שהוא היה מועמד מתאים עד מאוד. גם כתבתי שיש לי יחס אמביבלנטי לספרים מתקופת מלחמת העולם השניה, ושואה בפרט. ולמרבה הפלא כל שלושת הספרים האחרים שקראתי לאחרונה נגעו, יותר או פחות, באותה תקופה (אפשר גם בלי קביאר, חינוך אירופי, למה לא באת לפני המלחמה).

גם לכתיבת הסקירה הזו לקח לי הרבה להגיע. פשוט התקשיתי לגבש לעצמי דעה מסודרת ומנוסחת עליו ועל חוויית הקריאה. ולולא הרצון להחזירו לבעליו בהזדמנות קרובה, וכן שבוע הספר המתקרב והנושא החם המתבקש בבלוגיה, אולי הייתי מתמהמה עוד. נראה מה ייצא לי פה, ועד כמה סדורים יהיו הדברים.

על הספר – כאמור וכמקובל, הכריכה האחורית (מאתר סימניה)

בריון ניאו-נאצי שמחץ את גולגולתו של מהגר וייטנמי מזוכה בגלל טעות טכנית. רובה מרקלין נדיר עם קליעים בקוטר 16 מ"מ נמכר בעסקת נשק מסתורית בסכום עתק. הומלס אלמוני נשחט במיומנות ובאכזריות בסמטה אפלה. מה שנראה כטפטוף מקרי של כמה אירועים לא קשורים מתעצם בהדרגה לעומד להפוך לזרם של מעשי רצח ללא הסבר.

המפקח הארי הולה, הטרוד במשימות אבטחה לרגל חילופי המילניום, בהתמודדות עם תככים בתוך משטרת אוסלו ועם צרור מלא בעיות אישיות, נקרא לחקירה. הממצאים מובילים אותו למקומות ולזמנים אחרים, לפרשיית בגידה ונקמה שתחילתה בחבורת צעירים נורווגיים שהתנדבו לסייע לגרמנים בקרב על לנינגרד במלחמת העולם השנייה, והמשכה בחיסולי החשבונות, הטיהורים וההלבנה הפוליטית של נורווגיה אחרי המלחמה.

"אדום החזה" הוא הספר הראשון בסדרת הארי הולה שרואה אור בעברית והספר השלישי בסדרת המפקח הארי הולה.

הספר זכה עם יציאתו בשנת 2000 בפרס "בוקהנדלר" מטעם איגוד חנויות הספרים בנורווגיה ובפרס ריברטון הנורווגי לספר המתח הטוב ביותר, וזכה בשנת 2004 בתואר "המותחן הנורווגי הטוב בכל הזמנים" מטעם רשות השידור הנורווגית.

עוד על הספר:

הספר מתקדם בשני קווי עלילה, אחד בימי מלחמת העולם השניה, בשדות הכפור, והשני בזמן הווה, באוסלו. בתחילה לא מובן מה הקשר בין שני המסלולים הללו, ובהדרגה מתבהר ההקשר עד לאיחודם של שני הקווים בסוף הספר.

המסלול העכשווי מלווה בעיקר את המפקח הארי הולה, אנטי גיבור משטרתי די אופייני בעיר קרה ופחות נעימה ותרבותית ממה שנדמה, עם פוליטיקה משטרתית ולאומית מורכבת וטעונת יצרים כפי שאפשר לדמיין.

המסלול השני מלווה קבוצת לוחמים אומללים בשדות הלחימה הקפואים והאכזריים של הצפון, כשלא ברור להם אז למען מי נלחמים, ואם הגרמנים טובים מהרוסים או לא, כי שני הצדדים נראים מאוד לא טוב, ולא ברור באיזה צד ראוי לו לפטריוט הנורווגי לתמוך.

על חוויית הקריאה:

קודם כל, הספר ארוך. מאוד (במושגים שלי). במקרה הזה, קיומם של שני קווי עלילה, שלרוב לא מהווה אתגר משמעותי לקורא מנוסה, הופך מעיק מעט בגלל הגודש והזמן הרב שלוקח לקווי העלילה להתלכד בסוף. היותו של הספר ארוך מרמזת שהוא גם גדוש פרטים. והרבה שמות נורדיים שלא פעם מבלבלים (לזכור את יורגנסן, פיטרסן, רסמוסן, ושמות דומים לא פשוט לי).

בנוסף, לא אהבתי את פתרון התעלומה שנמצא בסוף. אבל מכיוון שזה היה בסוף, לא ידעתי את זה לאורך כל הספר. גם כמה צירופי מקרים שאותם שלב נסבו בספר קצת הפריעו לי. לא אוהב שימוש יתר בצירופי מקרים, ופה בספר בהחלט שהסופר התקרב לגבול הסביר מבחינתי.

ובכ"ז, הספר מעניין, מושך לקריאה, מחריד לא פעם, מרגש לעיתים, ופה ושם מאיר איזו פנינת תובנה יפה. גם דמותו המורכבת של הארי מעוררת אהדה ותחושה שמדובר בדמות אמיתית ולא גבור בלשי עם אישיות רדודה ושטוחה.

לסיכום:

למרות הסייגים, ספר טוב למדי, שלא מצטער שקראתי.

שבוע טוב, חברים
וחג ספרים שמח ומהנה לכולנו